לאחרונה ניתן פסק דין על ידי המחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופטת רות רונן) בה"פ 44660-12-11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ ואח', במסגרתו נדונו גבולות סמכותו של בעל שליטה בחברה ציבורית לסווג בעל מניות מיעוט כמי שיש לו עניין אישי באישור עסקה בין החברה לבין בעל השליטה, המובאת לאישור האסיפה הכללית בהתאם להוראות סעיף 275 לחוק החברות.
עיקרי העובדות הרלוונטיות
עיקרי העובדות הרלוונטיות
החברה הציבורית תדביק בע"מ ("החברה") נדרשת להביא לאישור האסיפה הכללית של בעלי מניותיה את תנאי העסקתו של בעל השליטה בה (50.5%) כמנכ"ל (*). דירקטוריון החברה קבע (על בסיס חוות דעת שקיבל), כי המבקשת, חברת איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ, המחזיקה ב- 40.5% ממניות החברה ("המבקשת"), היא בעלת עניין אישי באישור שכרו של בעל השליטה, וכי לכן קולה לא יימנה במסגרת קולותיהם של בעלי המניות שאין להם עניין באישור ההחלטה (ואשר תמיכת רוב מתוכם נדרשת לשם אישור ההחלטה). המבקשת עתרה לקבלת צו מביהמ"ש, שימנע את קיום האסיפה הכללית של החברה ללא שקולה יימנה במניין הקולות של בעלי המניות שאין להם עניין אישי באישור ההחלטה.
המשיבים טוענים כי המבקשת היא בעלת עניין אישי, וכי התנגדותה לתנאי ההעסקה איננה מטעמים ענייניים. לגישתם, הבסיס לטענה זו הוא בעובדה כי המבקשת ניהלה בעבר מגעים עם בעל השליטה לרכישת חלקו בחברה, וכאשר מגעים אלה נכשלו החליטה המבקשת, באמצעות נציגיה בדירקטוריון, לנקוט בשורה של צעדים שנועדו לפגוע בחברה ובבעל השליטה בה. מנגד, טוענת המבקשת, כי התנגדותה לאישור תנאי השכר של בעל השליטה היא עניינית, ונעוצה בהשגות שיש לה לגבי תפקודו כמנכ"ל. בנוסף טוענת המבקשת כי אותו שכר שולם לבעל השליטה גם כשכיהן כיו"ר וכמנכ"ל, וכי צמצום תפקידיו למנכ"ל בלבד לא הביא להפחתת שכרו.
השאלות שנדונו וההכרעה בהן
האם בעל מניות מתנגד יכול להיחשב בעל עניין אישי באישור העסקה?
ביהמ"ש סבור (כפי שאף נקבע על ידי כב' השופט סולברג בפס"ד ב.יאיר), כי ייתכנו נסיבות בהן בעל מניות מיעוט המתנגד לעסקה ייחשב כבעל "עניין אישי" בה וקולו לא יימנה במסגרת הקולות באסיפה של מי שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה, כלשונו של סעיף 275 לחוק החברות (ביהמ"ש מוסיף כי בעל מניות כאמור אף עשוי להיחשב כמי שמפעיל את כוח ההצבעה שלו בחוסר תום לב או בחוסר הגינות בניגוד להוראות סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות). היינו, המיעוט עשוי להיות בעל עניין אישי בהתנגדות לעסקה כמו גם בתמיכה בה. יחד עם זאת, יש לבחון בזהירות רבה טענות של בעל השליטה המייחס לבעל מניות מיעוט המתנגד לעסקה "עניין אישי".
סעיף 275 לחוק החברות מניח כי למיעוט אין אינטרס אישי ביחס לעסקה שהחברה מבקשת להתקשר בה עם הרוב, ולכן חזקה עליו כי הוא שוקל רק את עניינה של החברה. הנחתו של המחוקק היתה כי העברת כוח ההכרעה למיעוט אמורה להביא לכך שהעסקאות שתבצע החברה יהיו העסקאות הטובות ביותר מבחינתה. לאור זאת, הנחת המחוקק בסעיף 275 לחוק אינה יכולה לחול כאשר ברור לחלוטין כי המיעוט הוא בעל עניין אישי משלו ביחס לעסקה. אם ברור כי המיעוט איננו גורם אובייקטיבי, השוקל רק את טובת החברה, אם ברור כי למיעוט יש עניין המשפיע באופן מהותי על שיקול דעתו, אין עוד טעם להעניק לו את כוח ההכרעה שנמסר לו. במצב כזה - בו המיעוט שוקל שיקולים זרים, אין עוד עדיפות לבעל מניות המיעוט על פני בעל מניות הרוב.
המשיבים טוענים כי המבקשת היא בעלת עניין אישי, וכי התנגדותה לתנאי ההעסקה איננה מטעמים ענייניים. לגישתם, הבסיס לטענה זו הוא בעובדה כי המבקשת ניהלה בעבר מגעים עם בעל השליטה לרכישת חלקו בחברה, וכאשר מגעים אלה נכשלו החליטה המבקשת, באמצעות נציגיה בדירקטוריון, לנקוט בשורה של צעדים שנועדו לפגוע בחברה ובבעל השליטה בה. מנגד, טוענת המבקשת, כי התנגדותה לאישור תנאי השכר של בעל השליטה היא עניינית, ונעוצה בהשגות שיש לה לגבי תפקודו כמנכ"ל. בנוסף טוענת המבקשת כי אותו שכר שולם לבעל השליטה גם כשכיהן כיו"ר וכמנכ"ל, וכי צמצום תפקידיו למנכ"ל בלבד לא הביא להפחתת שכרו.
השאלות שנדונו וההכרעה בהן
האם בעל מניות מתנגד יכול להיחשב בעל עניין אישי באישור העסקה?
ביהמ"ש סבור (כפי שאף נקבע על ידי כב' השופט סולברג בפס"ד ב.יאיר), כי ייתכנו נסיבות בהן בעל מניות מיעוט המתנגד לעסקה ייחשב כבעל "עניין אישי" בה וקולו לא יימנה במסגרת הקולות באסיפה של מי שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה, כלשונו של סעיף 275 לחוק החברות (ביהמ"ש מוסיף כי בעל מניות כאמור אף עשוי להיחשב כמי שמפעיל את כוח ההצבעה שלו בחוסר תום לב או בחוסר הגינות בניגוד להוראות סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות). היינו, המיעוט עשוי להיות בעל עניין אישי בהתנגדות לעסקה כמו גם בתמיכה בה. יחד עם זאת, יש לבחון בזהירות רבה טענות של בעל השליטה המייחס לבעל מניות מיעוט המתנגד לעסקה "עניין אישי".
סעיף 275 לחוק החברות מניח כי למיעוט אין אינטרס אישי ביחס לעסקה שהחברה מבקשת להתקשר בה עם הרוב, ולכן חזקה עליו כי הוא שוקל רק את עניינה של החברה. הנחתו של המחוקק היתה כי העברת כוח ההכרעה למיעוט אמורה להביא לכך שהעסקאות שתבצע החברה יהיו העסקאות הטובות ביותר מבחינתה. לאור זאת, הנחת המחוקק בסעיף 275 לחוק אינה יכולה לחול כאשר ברור לחלוטין כי המיעוט הוא בעל עניין אישי משלו ביחס לעסקה. אם ברור כי המיעוט איננו גורם אובייקטיבי, השוקל רק את טובת החברה, אם ברור כי למיעוט יש עניין המשפיע באופן מהותי על שיקול דעתו, אין עוד טעם להעניק לו את כוח ההכרעה שנמסר לו. במצב כזה - בו המיעוט שוקל שיקולים זרים, אין עוד עדיפות לבעל מניות המיעוט על פני בעל מניות הרוב.
יחד עם זאת, לא כל "עניין" או זיקה שיש לבעל מניות המיעוט, יהפכו אותו בהכרח לבעל "עניין אישי". לא כל מחלוקת בין בעל השליטה לבין בעל מניות המיעוט הופכת את בעל מניות המיעוט המתנגד לעסקה, לבעל עניין אישי הפסול מלהצביע בה. קיומם של מאבקים בין הרוב לבין המיעוט, קיומם של אינטרסים מסחריים לגיטימיים של בעל מניות המיעוט, ועניין אישי שלו "כבעל מניות" - אין די בהם כשלעצמם כדי לשלול את ההנחה כי בעל מניות המיעוט כשיר להצביע ביחס לעסקה כמי שאינו בעל עניין אישי בה.
ישנן מספר אפשרויות בהן בעל מניות מיעוט עשוי להצביע משיקולים שאינם לגופו של עניין, ושלא ניתן להניח כי טובת החברה היא המנחה אותו בהפעלת כוח ההצבעה שלו. מקרה אחד כזה הוא כאשר בעל מניות המיעוט הוא גם בעל אינטרס בחברה המתחרה בחברה בה אמורה להתקבל ההחלטה, והוא מבקש להכשיל עסקה טובה לחברה, רק כדי לפגוע בחברה, המתחרה בחברה שלו.
ישנו סוג נוסף של מקרים, בהם ההצבעה של בעל מניות המיעוט איננה לטובת החברה. הכוונה היא לאותם מקרים בהם הסירוב של בעל מניות המיעוט לאשר את העסקה אינו נובע מהערכתו כי העסקה איננה לטובת החברה, אלא מטעמים זרים. המקרה האופייני הוא של בעל מניות סחטן, הפונה אל בעל השליטה, ומבקש תמורה כנגד הסכמתו לעסקה. גם במצב זה בעל המניות המתנגד אינו עושה כן משיקולים עניינים, ואין מקום להביא בחשבון את קולו, אם מוכח כי התנגדותו נובעת רק מכך שהוא לא קיבל את התמורה שדרש.
ישנן מספר אפשרויות בהן בעל מניות מיעוט עשוי להצביע משיקולים שאינם לגופו של עניין, ושלא ניתן להניח כי טובת החברה היא המנחה אותו בהפעלת כוח ההצבעה שלו. מקרה אחד כזה הוא כאשר בעל מניות המיעוט הוא גם בעל אינטרס בחברה המתחרה בחברה בה אמורה להתקבל ההחלטה, והוא מבקש להכשיל עסקה טובה לחברה, רק כדי לפגוע בחברה, המתחרה בחברה שלו.
ישנו סוג נוסף של מקרים, בהם ההצבעה של בעל מניות המיעוט איננה לטובת החברה. הכוונה היא לאותם מקרים בהם הסירוב של בעל מניות המיעוט לאשר את העסקה אינו נובע מהערכתו כי העסקה איננה לטובת החברה, אלא מטעמים זרים. המקרה האופייני הוא של בעל מניות סחטן, הפונה אל בעל השליטה, ומבקש תמורה כנגד הסכמתו לעסקה. גם במצב זה בעל המניות המתנגד אינו עושה כן משיקולים עניינים, ואין מקום להביא בחשבון את קולו, אם מוכח כי התנגדותו נובעת רק מכך שהוא לא קיבל את התמורה שדרש.
מי רשאי לקבוע כי בעל מניות הוא בעל עניין אישי?
ביהמ"ש סבור כי ככלל, בעל השליטה אינו מוסמך לקבוע בעצמו כי בעל מניות מיעוט הוא בעל עניין אישי. אם בעל המניה הצהיר כי אין לו עניין אישי, די בכך, הוא יוכל להצביע, וקולו אכן יימנה. החוק איננו קובע מנגנון לפסילת קולו של בעל מניות שהצהיר כי אין לו עניין אישי על ידי החברה (**).
הנחת המוצא שביסוד סעיף 275 לחוק הינה כי המיעוט הוא הגורם המתאים לקבל החלטות ביחס לעסקה בה לבעל השליטה יש עניין אישי. אם בעל השליטה מבקש לחלוק על הנחת מוצא זו, ולשלול מהמיעוט את האפשרות להצביע באסיפה הכללית - הרי בעל השליטה הוא זה שצריך לפנות לביהמ"ש ולעתור כי ביהמ"ש יקבע כי בעל מניות המיעוט מצוי במצב של ניגוד עניינים.
לבעלי מניות הרוב שמורה הזכות לנסות ולהוכיח כי המיעוט מתנגד לאישור עסקה כזו או אחרת מטעמים שאינם ענייניים, אלא לאור קיומו של עניין אישי מהותי. הנטל מוטל עליהם להוכיח זאת, כאשר לצורך ההוכחה, אין די בכך כי המיעוט מתנגד לעסקה, ואף אין די בכך כי קיים סכסוך בין הרוב לבין המיעוט.
האם הוכח במקרה הנדון כי המבקשת היתה במצב של ניגוד עניינים?
ביהמ"ש קיבל את טענת המבקשת, כי קיימת קורלציה בין איכות תפקודו של המנכ"ל לבין השכר אותו הוא זכאי לקבל. לגישת המבקשת, המנכ"ל אינו מתפקד כשורה, ולכן השכר - שהיה עשוי להיחשב סביר לו היה מכהן במשרה מנכ"ל אחר - איננו סביר בנסיבות המקרה. לגישת ביהמ"ש, עמדה זו כשלעצמה אין פירושה כי המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים, כי היא אינה פועלת בתום לב ובהגינות, וכי לא ניתן לאפשר לה להצביע באסיפה הכללית.
העובדה שהמבקשת מעוניינת לרכוש את חלקו של בעל השליטה בחברה עולה בקנה אחד עם עמדתה, לפיה בעל השליטה אינו מנהל את החברה כשורה - כאשר המבקשת סבורה, כי אם השליטה בחברה תעבור לידיה, ואם היא תנהל אותה באמצעות מנכ"ל מטעמה, החברה תוכל להגיע להישגים טובים יותר. המבקשת רשאית להביע את עמדתה ביחס לניהול הכושל של בעל השליטה ולנסות לרכוש ממנו את השליטה, בלא שהתנהלות זו כשלעצמה תחייב את המסקנה כי המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים השולל ממנה את האפשרות לשקול שיקולים של טובת החברה. עצם העובדה כי המיעוט נוהג באופן "אגרסיבי" במסגרת מערכת היחסים בחברה, או כי קיים סכסוך בינו לבין הרוב ביחס לשליטה בחברה, איננה מעידה - כשלעצמה - על כך כי המיעוט פועל ממניעים זרים.
העובדה כי בין בעל השליטה לבין המבקשת התקיים משא ומתן ביחס לאפשרות כי המבקשת תרכוש את חלקו של בעל השליטה, אין די בה כשלעצמה כדי לאפשר את הקביעה כי המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים. מסקנה אחרת תוביל לתוצאה לא רצויה, לפיה בכל פעם בה יתנהל משא ומתן בין הרוב לבין המיעוט שלא יעלה יפה, יהיה המיעוט חשוד - מאותו שלב ואילך, כי כל התנגדות שלו לאישור עסקת בעלי עניין, היא התנגדות שאינה עניינית, שנועדה רק כדי לשפר את מצבו של המיעוט במשא ומתן עתידי עם הרוב.
במסגרת סעיף 275 לחוק החברות העביר המחוקק את כוח ההכרעה למיעוט. המיעוט רשאי לנצל את כוחו זה כפי שימצא לנכון, כל עוד הוא נוהג בתום לב ובהגינות, ולא מצוי במצב של ניגוד עניינים. בנסיבות בהן המיעוט נוהג בתום לב ומשיקולים עניינים, הוא רשאי לטעות, ואף אם ביהמ"ש סבור כי החלטתו "שגויה" הוא אינו רשאי להתערב בה. זאת, מאחר שלא קיים בחוק מנגנון המאפשר לביהמ"ש לאשר עסקת בעל עניין חרף העדר אישור של המיעוט. לכן, בהעדר אישור של המיעוט, העסקה לא תאושר, גם אם ביהמ"ש סבור כי תנאיה סבירים. סבירות התנאים עשויה רק לשמש אינדיקציה לתום לבם של בעלי מניות המיעוט, ולשאלה האם הם התנגדו לעסקה לאור היותם במצב של ניגוד עניינים.
לאור זאת, ביהמ"ש קיבל את בקשת המבקשת, וקבע כי החברה לא תקיים אסיפה כללית לאישור הסכם ההעסקה של בעל השליטה כמנכ"ל, אלא אם כן תינתן למבקשת זכות להשתתף באסיפה, תוך שקולה יימנה יחד עם קולות בעלי המניות שאין להם עניין אישי בתוצאותיה.
ביהמ"ש סבור כי ככלל, בעל השליטה אינו מוסמך לקבוע בעצמו כי בעל מניות מיעוט הוא בעל עניין אישי. אם בעל המניה הצהיר כי אין לו עניין אישי, די בכך, הוא יוכל להצביע, וקולו אכן יימנה. החוק איננו קובע מנגנון לפסילת קולו של בעל מניות שהצהיר כי אין לו עניין אישי על ידי החברה (**).
הנחת המוצא שביסוד סעיף 275 לחוק הינה כי המיעוט הוא הגורם המתאים לקבל החלטות ביחס לעסקה בה לבעל השליטה יש עניין אישי. אם בעל השליטה מבקש לחלוק על הנחת מוצא זו, ולשלול מהמיעוט את האפשרות להצביע באסיפה הכללית - הרי בעל השליטה הוא זה שצריך לפנות לביהמ"ש ולעתור כי ביהמ"ש יקבע כי בעל מניות המיעוט מצוי במצב של ניגוד עניינים.
לבעלי מניות הרוב שמורה הזכות לנסות ולהוכיח כי המיעוט מתנגד לאישור עסקה כזו או אחרת מטעמים שאינם ענייניים, אלא לאור קיומו של עניין אישי מהותי. הנטל מוטל עליהם להוכיח זאת, כאשר לצורך ההוכחה, אין די בכך כי המיעוט מתנגד לעסקה, ואף אין די בכך כי קיים סכסוך בין הרוב לבין המיעוט.
האם הוכח במקרה הנדון כי המבקשת היתה במצב של ניגוד עניינים?
ביהמ"ש קיבל את טענת המבקשת, כי קיימת קורלציה בין איכות תפקודו של המנכ"ל לבין השכר אותו הוא זכאי לקבל. לגישת המבקשת, המנכ"ל אינו מתפקד כשורה, ולכן השכר - שהיה עשוי להיחשב סביר לו היה מכהן במשרה מנכ"ל אחר - איננו סביר בנסיבות המקרה. לגישת ביהמ"ש, עמדה זו כשלעצמה אין פירושה כי המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים, כי היא אינה פועלת בתום לב ובהגינות, וכי לא ניתן לאפשר לה להצביע באסיפה הכללית.
העובדה שהמבקשת מעוניינת לרכוש את חלקו של בעל השליטה בחברה עולה בקנה אחד עם עמדתה, לפיה בעל השליטה אינו מנהל את החברה כשורה - כאשר המבקשת סבורה, כי אם השליטה בחברה תעבור לידיה, ואם היא תנהל אותה באמצעות מנכ"ל מטעמה, החברה תוכל להגיע להישגים טובים יותר. המבקשת רשאית להביע את עמדתה ביחס לניהול הכושל של בעל השליטה ולנסות לרכוש ממנו את השליטה, בלא שהתנהלות זו כשלעצמה תחייב את המסקנה כי המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים השולל ממנה את האפשרות לשקול שיקולים של טובת החברה. עצם העובדה כי המיעוט נוהג באופן "אגרסיבי" במסגרת מערכת היחסים בחברה, או כי קיים סכסוך בינו לבין הרוב ביחס לשליטה בחברה, איננה מעידה - כשלעצמה - על כך כי המיעוט פועל ממניעים זרים.
העובדה כי בין בעל השליטה לבין המבקשת התקיים משא ומתן ביחס לאפשרות כי המבקשת תרכוש את חלקו של בעל השליטה, אין די בה כשלעצמה כדי לאפשר את הקביעה כי המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים. מסקנה אחרת תוביל לתוצאה לא רצויה, לפיה בכל פעם בה יתנהל משא ומתן בין הרוב לבין המיעוט שלא יעלה יפה, יהיה המיעוט חשוד - מאותו שלב ואילך, כי כל התנגדות שלו לאישור עסקת בעלי עניין, היא התנגדות שאינה עניינית, שנועדה רק כדי לשפר את מצבו של המיעוט במשא ומתן עתידי עם הרוב.
במסגרת סעיף 275 לחוק החברות העביר המחוקק את כוח ההכרעה למיעוט. המיעוט רשאי לנצל את כוחו זה כפי שימצא לנכון, כל עוד הוא נוהג בתום לב ובהגינות, ולא מצוי במצב של ניגוד עניינים. בנסיבות בהן המיעוט נוהג בתום לב ומשיקולים עניינים, הוא רשאי לטעות, ואף אם ביהמ"ש סבור כי החלטתו "שגויה" הוא אינו רשאי להתערב בה. זאת, מאחר שלא קיים בחוק מנגנון המאפשר לביהמ"ש לאשר עסקת בעל עניין חרף העדר אישור של המיעוט. לכן, בהעדר אישור של המיעוט, העסקה לא תאושר, גם אם ביהמ"ש סבור כי תנאיה סבירים. סבירות התנאים עשויה רק לשמש אינדיקציה לתום לבם של בעלי מניות המיעוט, ולשאלה האם הם התנגדו לעסקה לאור היותם במצב של ניגוד עניינים.
לאור זאת, ביהמ"ש קיבל את בקשת המבקשת, וקבע כי החברה לא תקיים אסיפה כללית לאישור הסכם ההעסקה של בעל השליטה כמנכ"ל, אלא אם כן תינתן למבקשת זכות להשתתף באסיפה, תוך שקולה יימנה יחד עם קולות בעלי המניות שאין להם עניין אישי בתוצאותיה.
-------------------------------------------------------------------------------------
* הסכם ההעסקה משנת 2004 הינו לתקופה בלתי מוגבלת. הצורך לאשר את תנאי ההעסקה של בעל השליטה נובע מתיקון 16 לחוק החברות, הדורש, בין היתר, אישור תנאי כהונה והעסקה של בעל שליטה מדי שלוש שנים.
** נשאלת השאלה אם מסקנה זו חלה גם ביחס לעניין אישי חיובי, היינו מקום שבעל מניות המיעוט תומך באישור העסקה. לעניין זה, ראה ספרם של ימין ווסרמן בעמוד 648: "לאור מורכבות המונח "עניין אישי" והעובדה כי לא כל בעל מניה מודע לאופן שבו יש לפרש מונח זה, אין החברה כבולה לאופן שבו סיווג בעל מניה את עצמו, וייתכנו מקרים שבהם יראו בעל מניה כבעל עניין אישי בעסקה מסוימת, אף אם הוא סבור כי אין לו עניין אישי" (ההדגשות שלי - ע.צ.).
* הסכם ההעסקה משנת 2004 הינו לתקופה בלתי מוגבלת. הצורך לאשר את תנאי ההעסקה של בעל השליטה נובע מתיקון 16 לחוק החברות, הדורש, בין היתר, אישור תנאי כהונה והעסקה של בעל שליטה מדי שלוש שנים.
** נשאלת השאלה אם מסקנה זו חלה גם ביחס לעניין אישי חיובי, היינו מקום שבעל מניות המיעוט תומך באישור העסקה. לעניין זה, ראה ספרם של ימין ווסרמן בעמוד 648: "לאור מורכבות המונח "עניין אישי" והעובדה כי לא כל בעל מניה מודע לאופן שבו יש לפרש מונח זה, אין החברה כבולה לאופן שבו סיווג בעל מניה את עצמו, וייתכנו מקרים שבהם יראו בעל מניה כבעל עניין אישי בעסקה מסוימת, אף אם הוא סבור כי אין לו עניין אישי" (ההדגשות שלי - ע.צ.).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה