לאחרונה (22.4.2014) התקבלה החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כב' השופט כבוב) בבקשה לאישור תביעה ייצוגית ("הבקשה") שהוגשה בת"צ 2484-09-12 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' כהן ואח' ("ההחלטה").
על פי ההחלטה, עיקרה של הבקשה בשאלה הבאה: בחברה ציבורית, אשר נוסדה כחברה משפחתית, רוב המניות הוחזקו בידי שתי משפחות. במשך השנים דיווחו יחידי המשפחות בנפרד על החזקותיהם במניות החברה, וצוין, בדיווחים על שינויים במצבת החזקות בעלי העניין בחברה, כי "אין בעל שליטה" בחברה. בשלב מסוים, פרסמה החברה דוח מיידי שכותרתו "זהותם של בעלי השליטה בחברה", בו נמסר, בין היתר, כי החברה החליטה לבחון מחדש את סוגיית זהות בעל השליטה בחברה, וכי בחינת מכלול הנסיבות מעלה כי יש לראות בבעלי המניות המרכזיים כ"מחזיקים יחד" במניותיהם, ומתוקף כך גם כבעלי "שליטה" בחברה מקדמת דנא. החזקתם המשותפת של אותם בעלי מניות, במובחן משיעור החזקותיו של כל אחד מהם לבדו, עולה על 25% או 45% מזכויות ההצבעה בחברה, כאשר אין בעל מניות אחר בחברה המחזיק באותו שיעור של זכויות ההצבעה או למעלה מכך. לאחר מכן, מכרו בעלי המניות הנ"ל את מניותיהם לצד שלישי. האם בנסיבות אלו מכירת המניות לצד השלישי היוותה הפרה של החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת, כאמור בסעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות")?
סעיף 328(א) לחוק החברות קובע כי בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה (מניות המקנות 25 אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה) אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל 45 אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מ- 45 אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת.
בית המשפט קיבל את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית בחלקה. בית המשפט קבע, בין היתר, כי ככלל מקום בו שניים או יותר לא מסרו בדיווחיהם הרשמיים לציבור המשקיעים, באופן מפורש, כי הם "מחזיקים יחד" במניותיהם, אין ביכולתם לשנות כרצונם את עמדתם רטרואקטיבית ולטעון שיש לראות בהם כמחזיקים יחד מקדמת דנא, באופן בו החזקתם המשותפת חוצה, "לראשונה" בחברה, את אחד משיעורי ההחזקה הקבועים בסעיף 328 לחוק החברות. מאידך, מדגיש בית המשפט, כי הדבר אינו גורע מהאפשרות כי יימצא שאותם בעלי מניות הפרו את החובות המוטלות עליהם על פי דין, מתוקף שיתוף הפעולה ביניהם, הלכה למעשה. בנוסף, בית המשפט לא קיבל את הטענה שציבור המשקיעים ידע על ההחזקה יחד והשליטה המשותפת, לכאורה, בחברה. בית המשפט קבע כי ביום בו חברו המשפחות ל"החזקה ביחד" בלמעלה מ- 45% ממניות החברה, הן הפרו את החובה החלה עליהן לבצע הצעת רכש מיוחדת.
האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של ההחלטה, ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלה. לקישור לנוסח המלא של ההחלטה, לחץ כאן.
סוגיה דומה נדונה בתשובת רשות ניירות ערך מחודש פברואר 2014 לבקשה להנחיה מקדמית בדבר חובת ביצוע הצעת רכש מיוחדת. לקישור לתשובת הרשות, לחץ כאן.
בחודש מאי 2017, ניתן פסק דין של ביהמ"ש העליון בערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין הנ"ל.
במסגרת פסק הדין הנ"ל, קבע ביהמ"ש העליון, בין היתר, כי אין להסכין עם מצב שבו ברצותם יסווגו בעלי המניות את עצמם כמחזיקים בנפרד וברצותם יסווגו עצמם כמחזיקים יחד. מטעם זה, ביהמ"ש העליון לא התערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי, לפיה למרות האמור בדוח המיידי, אין לראות במשפחות כמי שהחזיקו יחד במניות החברה מקדמת דנא.
לעומת זאת, ביהמ"ש העליון לא קיבל את קביעתו הנוספת של ביהמ"ש המחוזי, לפיה יש בדוח המיידי עצמו כדי ליצור החזקה ביחד של המשפחות במניות החברה מהמועד שבו פורסם הדוח ואילך; סעיף 1 לחוק ניירות ערך מורה כי החזקה ביחד תהיה "בשיתוף פעולה לפי הסכם", ואילו בדוח המיידי נכתב במפורש כי יש לראות במשפחות כמחזיקות יחד במניות החברה, הגם שאין ולא היה כל הסכם לעניין ההחזקה במניות החברה, וכל החלטה נדונה והתקבלה לגופה; בנוסף, ביום שבו פורסם הדוח המיידי לא חל שום שינוי בהתנהלות המשפחות לעומת האופן שבו התנהלו קודם לפרסום הדוח; "החזקה יחד" על פי לשון סעיף 1 לחוק ניירות ערך מצריכה הסכם שיכול אף שיהא בעל פה; על מנת לקבוע שהסכם כזה אכן קיים, מן הראוי שתוצגנה ראיות ברורות המעידות על כריתתו.
לאור זאת, קבע ביהמ"ש העליון כי רק בעקבות הסכם רכישת המניות בין המשפחות לצד השלישי (מכוחו הפך הצד השלישי למחזיק בכ-51.1% ממניות החברה), נוצר בחברה לראשונה מצב שבו יש בעל מניות המחזיק בה מעל ל-45%. על כן חלה לכאורה על הצד השלישי החובה לפרסם הצעת רכש מיוחדת מכוח הוראת סעיף 328(א) לחוק החברות.
אמנם, בפסק הדין של ביהמ"ש העליון בעניין שפירא (לקישור לחץ כאן) נקבע כי כאשר חברה מדווחת לציבור המשקיעים באופן מפורש על קיומו של הסכם לשיתוף פעולה בין בעלי מניות ועל כך שהוא מהווה החזקה ביחד במניותיה, פטור רוכש השליטה מפרסום הצעת רכש מיוחדת. אולם, במקרה הנדון, החברה הודיעה בדוח המיידי, לצד ההצהרה כי המשפחות מחזיקות יחד במניותיה מקדמת דנא, כי בין המשפחות אין ולא היה כל הסכם לשיתוף פעולה. משכך אין לקבל את טענת הצד השלישי כי היה רשאי להסתמך על האמור בדוח המיידי כדיווח המסיר את אי הוודאות באשר לקיומו של הסכם לשיתוף פעולה ולהחזקה יחד במניות החברה, ערב כריתתו של הסכם רכישת המניות. הצד השלישי אף חתם על מסמך נלווה בו קיבל על עצמו כלפי המשפחות את האחריות העשויה לנבוע ממסקנות משפטיות שאינן מתיישבות עם עמדת המשפחות.
האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של פסק הדין, ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו. לקישור לנוסח המלא של פסק הדין, לחץ כאן.
סוגיה דומה נדונה בתשובת רשות ניירות ערך מחודש פברואר 2014 לבקשה להנחיה מקדמית בדבר חובת ביצוע הצעת רכש מיוחדת. לקישור לתשובת הרשות, לחץ כאן.
בחודש מאי 2017, ניתן פסק דין של ביהמ"ש העליון בערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין הנ"ל.
במסגרת פסק הדין הנ"ל, קבע ביהמ"ש העליון, בין היתר, כי אין להסכין עם מצב שבו ברצותם יסווגו בעלי המניות את עצמם כמחזיקים בנפרד וברצותם יסווגו עצמם כמחזיקים יחד. מטעם זה, ביהמ"ש העליון לא התערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי, לפיה למרות האמור בדוח המיידי, אין לראות במשפחות כמי שהחזיקו יחד במניות החברה מקדמת דנא.
לעומת זאת, ביהמ"ש העליון לא קיבל את קביעתו הנוספת של ביהמ"ש המחוזי, לפיה יש בדוח המיידי עצמו כדי ליצור החזקה ביחד של המשפחות במניות החברה מהמועד שבו פורסם הדוח ואילך; סעיף 1 לחוק ניירות ערך מורה כי החזקה ביחד תהיה "בשיתוף פעולה לפי הסכם", ואילו בדוח המיידי נכתב במפורש כי יש לראות במשפחות כמחזיקות יחד במניות החברה, הגם שאין ולא היה כל הסכם לעניין ההחזקה במניות החברה, וכל החלטה נדונה והתקבלה לגופה; בנוסף, ביום שבו פורסם הדוח המיידי לא חל שום שינוי בהתנהלות המשפחות לעומת האופן שבו התנהלו קודם לפרסום הדוח; "החזקה יחד" על פי לשון סעיף 1 לחוק ניירות ערך מצריכה הסכם שיכול אף שיהא בעל פה; על מנת לקבוע שהסכם כזה אכן קיים, מן הראוי שתוצגנה ראיות ברורות המעידות על כריתתו.
לאור זאת, קבע ביהמ"ש העליון כי רק בעקבות הסכם רכישת המניות בין המשפחות לצד השלישי (מכוחו הפך הצד השלישי למחזיק בכ-51.1% ממניות החברה), נוצר בחברה לראשונה מצב שבו יש בעל מניות המחזיק בה מעל ל-45%. על כן חלה לכאורה על הצד השלישי החובה לפרסם הצעת רכש מיוחדת מכוח הוראת סעיף 328(א) לחוק החברות.
אמנם, בפסק הדין של ביהמ"ש העליון בעניין שפירא (לקישור לחץ כאן) נקבע כי כאשר חברה מדווחת לציבור המשקיעים באופן מפורש על קיומו של הסכם לשיתוף פעולה בין בעלי מניות ועל כך שהוא מהווה החזקה ביחד במניותיה, פטור רוכש השליטה מפרסום הצעת רכש מיוחדת. אולם, במקרה הנדון, החברה הודיעה בדוח המיידי, לצד ההצהרה כי המשפחות מחזיקות יחד במניותיה מקדמת דנא, כי בין המשפחות אין ולא היה כל הסכם לשיתוף פעולה. משכך אין לקבל את טענת הצד השלישי כי היה רשאי להסתמך על האמור בדוח המיידי כדיווח המסיר את אי הוודאות באשר לקיומו של הסכם לשיתוף פעולה ולהחזקה יחד במניות החברה, ערב כריתתו של הסכם רכישת המניות. הצד השלישי אף חתם על מסמך נלווה בו קיבל על עצמו כלפי המשפחות את האחריות העשויה לנבוע ממסקנות משפטיות שאינן מתיישבות עם עמדת המשפחות.
האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של פסק הדין, ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו. לקישור לנוסח המלא של פסק הדין, לחץ כאן.
נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!
כל המידע הנכלל באתר ובניוזלטר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, אינו מיועד לענות על הצרכים הייחודיים של כל יחיד או ישות, ואינו בגדר חוות דעת מכל סוג שהוא או המלצה או ייעוץ משפטי או ייעוץ אחר. בנוסף, המידע האמור מהווה סקירה תמציתית ולא מלאה של העדכון הרלוונטי, ואינו מתייחס לכל הנושאים וההיבטים הנדונים בו, ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו ולבחינת מכלול ההשלכות הנגזרות מכוחו. אין ודאות בדבר עדכניות המידע ביום בו הוא מתקבל או כי המידע ימשיך להיות עדכני ונכון גם בעתיד. מנהלי האתר ו/או המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי בכל הקשור לפרסום דלעיל. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני נקיטת כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר או בניוזלטר. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלוונטיות, עושה זאת על אחריותו בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה