לאחרונה (24.12.2013), התקבלה החלטה בבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור ("ההחלטה") שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט גרוסקופף) בעניין הבקשה לתביעה נגזרת בתנ"ג 11266-07-08 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות ("החלטת המחוזי") (לקישור לפוסט שפורסם ב"עניין חברתי" אודות החלטת המחוזי, לחץ כאן).
בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בהחלטת המחוזי ודחה את בקשת רשות הערעור.
ברשומה זו אתייחס לתמצית עיקרי החלטתו של בית המשפט העליון בחלק מהסוגיות שנדונו במסגרת ההחלטה:
בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בהחלטת המחוזי ודחה את בקשת רשות הערעור.
ברשומה זו אתייחס לתמצית עיקרי החלטתו של בית המשפט העליון בחלק מהסוגיות שנדונו במסגרת ההחלטה:
העובדות הרלוונטיות כמתואר בהחלטה
בעלי מניות בחברה ציבורית ("המבקשים") הגישו בקשה לאישור
תביעה נגזרת בשמה של החברה נגד דירקטורים ונושאי משרה בחברה ("המשיבים"). בבקשה נטען כי החברה התקשרה
עם חברה רומנית בעסקאות לרכישת שתי חלקות מקרקעין ברומניה, וכי סכומים שהחברה שילמה לחברה
הרומנית לצורך רכישת המקרקעין, ירדו לטמיון. נטען כי העסקאות בוצעו לכאורה ברשלנות על ידי המשיבים, מאחר
שהסכומים שולמו לחברה הרומנית מבלי לקבל בטוחה כלשהי, מבלי שהקרקע הייתה רשומה על שם
החברה הרומנית, מבלי שהחוזה עם החברה הרומנית נערך בדרך הקבועה בחוק ברומניה, מבלי
לקבל חוות דעת שמאי, מבלי לערוך בדיקה משפטית, ומבלי לערוך דיון כהלכתו בדירקטוריון.
המשיבים טענו, בין היתר, כי הם אוחזים בכתבי פטור, המשחררים אותם מאחריות בגין הנזקים שנגרמו לכאורה לחברה כתוצאה מהעסקאות, כך שאין לחברה עילת תביעה נגדם.
לעומתם, טענו המבקשים, כי לכתבי הפטור אין תוקף, בשל פגמים פרוצדוראליים ומהותיים שנפלו בהליך אישורם.
החלטת המחוזי
בית המשפט המחוזי אישר את הגשת התביעה הנגזרת. לעניין כתבי הפטור, נקבע כי הפטור מאחריות שניתן לנושאי המשרה הינו פטור בדיעבד בגין מעשי ומחדלי העבר, וכדי שלהחלטה מעין זו יהיה תוקף משפטי, עליה לעמוד בדרישות חוק החברות, ובפרט בדרישות הפרק העוסק בעסקאות בעלי עניין. נפסק כי חברה מוסמכת לשחרר נושא משרה בה מחבותו כלפיה, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: האחד - אישור האסיפה הכללית ברוב הדרוש על פי דין; השני - על ההחלטה להתקבל על בסיס גילוי מלא ("דרישת הגילוי"). נקבע כי אם מידע מהותי שהיה ידוע לחברה ולמוטבי ההחלטה לא הובא לידיעת האורגנים הנדרשים לקבל את ההחלטה ולאשרה, נפל פגם מהותי בהליך האישור כמשמעו בסעיף 280 לחוק החברות, ולפיכך אין לכתבי הפטור תוקף; השלישי - על ההחלטה להיות לטובת החברה, דרישה המעוגנת בסעיף 270 לחוק החברות.
בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה עמדה בדרישה הפרוצדוראלית ואושרה ברוב הדרוש של בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה. ברם, הוצגו ראיות לכאורה לכך שההחלטה לא עמדה בדרישת הגילוי. עוד נקבע, כי קיים חשש כבד כי ההחלטה בדבר הפטור שהוענק לנושאי המשרה מאחריותם לפעולותיהם בעבר, הייתה בגדר עסקה הפוגעת בטובת החברה. בשל קביעות לכאוריות אלו, נקבע כי מתעורר ספק אם אכן הפטור שניתן למשיבים תקף, ולכן אין בעצם קיומם של כתבי הפטור כדי לשכנע כי סיכויי הצלחת התביעה כנגד המשיבים נמוכים.
חלק מהשאלות שנדונו במסגרת ההחלטה בבקשת רשות הערעור
האם כלל מדובר בפטור בדיעבד? המשיבים תקפו את נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי, לפיה הפטור במקרה הנדון ניתן בדיעבד. לשיטתם, מאחר שמדובר בתביעה נזיקית, הרי שמועד גילוי הנזק הוא חלק מעילת התביעה, ומאחר שהנזק התגלה רק כאשר התעוררו קשיים בביצוע העסקאות, הרי שבמועד מתן אישור האסיפה הכללית טרם נוצרה עילת התביעה.
בית המשפט העליון דחה טענה זו, בקבעו כי במקרה הנדון, העברת הכספים לחברה הרומנית הושלמה לפני מועד האסיפה הכללית. האסיפה הכללית בה אושר תיקון התקנון לצורך מתן הפטור לנושאי המשרה, התקיימה לאחר שהנזק - בדמות הכספים שיצאו מקופת החברה - כבר נעשה. לכן, אין לקבל את טענת המשיבים שכביכול באותו מועד לא נוצרה עילת תביעה, ובית המשפט המחוזי צדק בקבעו שהאישור ניתן בדיעבד.
בית המשפט העליון הוסיף וציין כי, בהתחשב בכך שתכלית הפטור היא לתמרץ התנהגות ראויה, ספק אם לצורך הקביעה אם מדובר בפטור מראש או בדיעבד יש מקום להמתין להיווצרות או התגבשות הנזק. מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי יש טעם בטענה כי המועד הקובע לצורך זה, לפחות במקרים מסוימים, הוא מועד המעשה או המחדל ולא מועד היווצרות הנזק.
האם בכלל ניתן להעניק פטור בדיעבד? בית המשפט העליון משאיר שאלה זו בצריך עיון. לעמדתו, הגישה הפרשנית בה תמך בית המשפט המחוזי - לפיה חברה רשאית לתת פטור גם בגין הפרת חובה שבעבר, כל עוד ההחלטה עומדת בתנאים שנזכרו לעיל - מעוגנת לכאורה בסמכות הניהולית הכללית והטבעית המסורה לחברה. ניתן אף לחשוב על מצבים בהם פטור בדיעבד יהיה הוגן, סביר ולטובת החברה. כך, לדוגמה, ייתכן כי הפטור בדיעבד יינתן כנגד תמורה שתקבל החברה, ייתכן כי החברה תמצא כי ניהול התביעה והמשאבים הכרוכים בכך אינו משתלם, ייתכן כי לחברה יש עניין שנושא המשרה ימשיך לעבוד בחברה, ועוד.
מכל מקום, בית המשפט העליון סבור, כי גם אם מקבלים את גישת בית המשפט המחוזי, במצב הדברים הרגיל, על מנת שהחלטה לפטור בדיעבד תעמוד בדרישה של טובת החברה, ראוי, ככל שניתן, שההחלטה תתייחס לפעולה או מחדל ספציפיים או להפרה ספציפית של חובת הזהירות כלפי החברה, להבדיל מנוסח גורף למתן פטור לפעולות שנעשו בעבר. בדרך זו, גם ייקל על החברה להצביע על נימוקים שהצדיקו את קבלת ההחלטה. כך, לדוגמה, מקום בו נושא משרה דרש מהחברה לקבל החלטה כזו כתנאי להמשך עבודתו בחברה, קשה להלום מתן "כרטיס פתוח" לכל הפרות העבר, בעוד שכאשר מדובר בפטור מסוים, החברה יכולה לעשות שיקולי רווח והפסד נוכח הפרה כזו או אחרת של נושא משרה.
האם ההחלטה על מתן הפטור היתה מנוגדת לטובת החברה? המשיבים הלינו על קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש חשש ממשי שההחלטה על מתן כתבי הפטור הייתה מנוגדת לטובת החברה. לטענת המשיבים, מתן פטור לדירקטורים בגין פעולות שנעשו בעבר עשוי להיות לטובת החברה, למשל כאשר אי מתן פטור יגרום לקושי בגיוס עתידי של דירקטורים נוספים לחברה.
בית המשפט העליון קבע כי המשיבים העלו אפשרות זו כאפשרות תיאורטית, ולא טענו כי אכן זה הטעם שעמד בבסיס ההחלטה. בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון אין התייחסות לשאלה מהי התועלת שצפויה לצמוח לחברה בגין הענקת הפטור, וכל שנאמר הוא כי מתן הפטור חיוני "כדי לאפשר לדירקטורים ולנושאי משרה בחברה לפעול תוך הקטנת החשיפה האישית שלהם".
לדעת בית המשפט העליון, ספק עד כמה מתן הפטור בדיעבד, להבדיל ממתן פטור מראש, אכן נדרש לשם העברת מסר לנושאי המשרה בחברה ולנושאי משרה פוטנציאליים, כי אל להם לחשוש ליטול סיכונים עסקיים סבירים.
האם הפרת דרישת הגילוי תביא לביטול הפטור של המפר בלבד או שיש בה להשליך גם על תוקף הפטור של נושאי משרה אחרים? המשיבים טענו כי בנסיבות בהן נושא משרה מפר את חובת הגילוי קודם להחלטת החברה להעניק לו ולנושאי משרה אחרים פטור מאחריות כלפיה, יש לבטל את הפטור כלפיו בלבד. לכן, גם בהנחה שקיימות ראיות לכאורה לכך שאחד המשיבים הפר את חובת הגילוי, אזי אין בכך כדי להשליך על עניינם של המשיבים האחרים, ועל כן החלטת הפטור תקפה לגביהם.
חובת הגילוי של נושא משרה בחברה ביחס לפרטים מהותיים הנוגעים לעסקה מושא האישור, מעוגנת בסעיף 269 לחוק החברות. הפרת חובת הגילוי עשויה להיחשב פגם מהותי במובנו של סעיף 280 לחוק החברות, הקובע, בין היתר, כי לעסקה של חברה עם נושא משרה בה או לעסקה עם בעל שליטה בחברה כאמור בסעיף 270(4) ו- (4א) לחוק החברות, לא יהיה תוקף כלפי החברה וכלפי נושא המשרה או בעל השליטה, אם נפל בהליך האישור פגם מהותי.
ניתן לסבור, וכך קבע בית המשפט המחוזי בעניין הנדון, כי כדי שלהחלטה יהיה תוקף משפטי, נדרש כי בפני מקבלי ומאשרי ההחלטה יוצג המידע המהותי הידוע בעת קבלת ההחלטה. לפי גישה זו, אין נפקות אם המידע המהותי הוסתר על ידי אחד ממוטבי החלטת הפטור או על ידי כל מוטבי הפטור או חלקם, וזאת מאחר שההנחה של המחוקק הינה כי הגופים המאשרים את החלטת הפטור לא היו מקבלים החלטה זו אילו ידעו את המידע המהותי הרלוונטי. לפי שיטה זו, אישור האסיפה הכללית בטל ביחס לכל אחד מהמוטבים על פי הפטור, באשר אין תוקף להחלטה בשלמותה.
מנגד, יכול הטוען לטעון כי הסנקציה של בטלות ההחלטה היא רק כלפי מוטב של ההחלטה שהפר את חובת הגילוי, ואין בכך כדי להשפיע על כלל מוטבי ההחלטה. האפשרות כי מוטבים אחרים של ההחלטה ייפגעו בשל בטלות ההחלטה עקב הפרת חובת גילוי מצדו של אחד המוטבים, אינה צודקת ועלולה לגרום לאפקט מצנן מבחינת נושאי משרה ודירקטורים. זאת, נוכח החשש כי ייקבע שהחלטה עליה הסתמכו בעבר אינה תקפה בשל מחדל מצדו של אחר שאינו בשליטתם, וללא ידיעתם.
בית המשפט העליון מחליט להותיר שאלה זו בצריך עיון. זאת, בין היתר, מהטעם שבחר לא להכריע בשאלה העיקרית שהיא - האם כלל ניתן לתת פטור בדיעבד בגין פעולות עבר - וכן מהטעם שממילא לא התמלא התנאי לפיו על ההחלטה להלום את טובת החברה, דרישה המעוגנת בסעיף 270 לחוק החברות, ואשר אי מילויה מביא לבטלות ההחלטה בהתאם לסעיף 280 לחוק החברות.
לקישור לנוסח המלא של פסק הדין, לחץ כאן.
במסגרת כנס בנושא "היבטים עדכניים בביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה" שיתקיים במרכז יצחק רבין, ביום 29 בינואר 2014, תיכלל, בין היתר, הרצאה בנושא חידושים במנגנוני הגנה לדירקטור בפסיקת בתי המשפט.
המשיבים טענו, בין היתר, כי הם אוחזים בכתבי פטור, המשחררים אותם מאחריות בגין הנזקים שנגרמו לכאורה לחברה כתוצאה מהעסקאות, כך שאין לחברה עילת תביעה נגדם.
לעומתם, טענו המבקשים, כי לכתבי הפטור אין תוקף, בשל פגמים פרוצדוראליים ומהותיים שנפלו בהליך אישורם.
החלטת המחוזי
בית המשפט המחוזי אישר את הגשת התביעה הנגזרת. לעניין כתבי הפטור, נקבע כי הפטור מאחריות שניתן לנושאי המשרה הינו פטור בדיעבד בגין מעשי ומחדלי העבר, וכדי שלהחלטה מעין זו יהיה תוקף משפטי, עליה לעמוד בדרישות חוק החברות, ובפרט בדרישות הפרק העוסק בעסקאות בעלי עניין. נפסק כי חברה מוסמכת לשחרר נושא משרה בה מחבותו כלפיה, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: האחד - אישור האסיפה הכללית ברוב הדרוש על פי דין; השני - על ההחלטה להתקבל על בסיס גילוי מלא ("דרישת הגילוי"). נקבע כי אם מידע מהותי שהיה ידוע לחברה ולמוטבי ההחלטה לא הובא לידיעת האורגנים הנדרשים לקבל את ההחלטה ולאשרה, נפל פגם מהותי בהליך האישור כמשמעו בסעיף 280 לחוק החברות, ולפיכך אין לכתבי הפטור תוקף; השלישי - על ההחלטה להיות לטובת החברה, דרישה המעוגנת בסעיף 270 לחוק החברות.
בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה עמדה בדרישה הפרוצדוראלית ואושרה ברוב הדרוש של בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה. ברם, הוצגו ראיות לכאורה לכך שההחלטה לא עמדה בדרישת הגילוי. עוד נקבע, כי קיים חשש כבד כי ההחלטה בדבר הפטור שהוענק לנושאי המשרה מאחריותם לפעולותיהם בעבר, הייתה בגדר עסקה הפוגעת בטובת החברה. בשל קביעות לכאוריות אלו, נקבע כי מתעורר ספק אם אכן הפטור שניתן למשיבים תקף, ולכן אין בעצם קיומם של כתבי הפטור כדי לשכנע כי סיכויי הצלחת התביעה כנגד המשיבים נמוכים.
חלק מהשאלות שנדונו במסגרת ההחלטה בבקשת רשות הערעור
האם כלל מדובר בפטור בדיעבד? המשיבים תקפו את נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי, לפיה הפטור במקרה הנדון ניתן בדיעבד. לשיטתם, מאחר שמדובר בתביעה נזיקית, הרי שמועד גילוי הנזק הוא חלק מעילת התביעה, ומאחר שהנזק התגלה רק כאשר התעוררו קשיים בביצוע העסקאות, הרי שבמועד מתן אישור האסיפה הכללית טרם נוצרה עילת התביעה.
בית המשפט העליון דחה טענה זו, בקבעו כי במקרה הנדון, העברת הכספים לחברה הרומנית הושלמה לפני מועד האסיפה הכללית. האסיפה הכללית בה אושר תיקון התקנון לצורך מתן הפטור לנושאי המשרה, התקיימה לאחר שהנזק - בדמות הכספים שיצאו מקופת החברה - כבר נעשה. לכן, אין לקבל את טענת המשיבים שכביכול באותו מועד לא נוצרה עילת תביעה, ובית המשפט המחוזי צדק בקבעו שהאישור ניתן בדיעבד.
בית המשפט העליון הוסיף וציין כי, בהתחשב בכך שתכלית הפטור היא לתמרץ התנהגות ראויה, ספק אם לצורך הקביעה אם מדובר בפטור מראש או בדיעבד יש מקום להמתין להיווצרות או התגבשות הנזק. מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי יש טעם בטענה כי המועד הקובע לצורך זה, לפחות במקרים מסוימים, הוא מועד המעשה או המחדל ולא מועד היווצרות הנזק.
האם בכלל ניתן להעניק פטור בדיעבד? בית המשפט העליון משאיר שאלה זו בצריך עיון. לעמדתו, הגישה הפרשנית בה תמך בית המשפט המחוזי - לפיה חברה רשאית לתת פטור גם בגין הפרת חובה שבעבר, כל עוד ההחלטה עומדת בתנאים שנזכרו לעיל - מעוגנת לכאורה בסמכות הניהולית הכללית והטבעית המסורה לחברה. ניתן אף לחשוב על מצבים בהם פטור בדיעבד יהיה הוגן, סביר ולטובת החברה. כך, לדוגמה, ייתכן כי הפטור בדיעבד יינתן כנגד תמורה שתקבל החברה, ייתכן כי החברה תמצא כי ניהול התביעה והמשאבים הכרוכים בכך אינו משתלם, ייתכן כי לחברה יש עניין שנושא המשרה ימשיך לעבוד בחברה, ועוד.
מכל מקום, בית המשפט העליון סבור, כי גם אם מקבלים את גישת בית המשפט המחוזי, במצב הדברים הרגיל, על מנת שהחלטה לפטור בדיעבד תעמוד בדרישה של טובת החברה, ראוי, ככל שניתן, שההחלטה תתייחס לפעולה או מחדל ספציפיים או להפרה ספציפית של חובת הזהירות כלפי החברה, להבדיל מנוסח גורף למתן פטור לפעולות שנעשו בעבר. בדרך זו, גם ייקל על החברה להצביע על נימוקים שהצדיקו את קבלת ההחלטה. כך, לדוגמה, מקום בו נושא משרה דרש מהחברה לקבל החלטה כזו כתנאי להמשך עבודתו בחברה, קשה להלום מתן "כרטיס פתוח" לכל הפרות העבר, בעוד שכאשר מדובר בפטור מסוים, החברה יכולה לעשות שיקולי רווח והפסד נוכח הפרה כזו או אחרת של נושא משרה.
האם ההחלטה על מתן הפטור היתה מנוגדת לטובת החברה? המשיבים הלינו על קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש חשש ממשי שההחלטה על מתן כתבי הפטור הייתה מנוגדת לטובת החברה. לטענת המשיבים, מתן פטור לדירקטורים בגין פעולות שנעשו בעבר עשוי להיות לטובת החברה, למשל כאשר אי מתן פטור יגרום לקושי בגיוס עתידי של דירקטורים נוספים לחברה.
בית המשפט העליון קבע כי המשיבים העלו אפשרות זו כאפשרות תיאורטית, ולא טענו כי אכן זה הטעם שעמד בבסיס ההחלטה. בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון אין התייחסות לשאלה מהי התועלת שצפויה לצמוח לחברה בגין הענקת הפטור, וכל שנאמר הוא כי מתן הפטור חיוני "כדי לאפשר לדירקטורים ולנושאי משרה בחברה לפעול תוך הקטנת החשיפה האישית שלהם".
לדעת בית המשפט העליון, ספק עד כמה מתן הפטור בדיעבד, להבדיל ממתן פטור מראש, אכן נדרש לשם העברת מסר לנושאי המשרה בחברה ולנושאי משרה פוטנציאליים, כי אל להם לחשוש ליטול סיכונים עסקיים סבירים.
האם הפרת דרישת הגילוי תביא לביטול הפטור של המפר בלבד או שיש בה להשליך גם על תוקף הפטור של נושאי משרה אחרים? המשיבים טענו כי בנסיבות בהן נושא משרה מפר את חובת הגילוי קודם להחלטת החברה להעניק לו ולנושאי משרה אחרים פטור מאחריות כלפיה, יש לבטל את הפטור כלפיו בלבד. לכן, גם בהנחה שקיימות ראיות לכאורה לכך שאחד המשיבים הפר את חובת הגילוי, אזי אין בכך כדי להשליך על עניינם של המשיבים האחרים, ועל כן החלטת הפטור תקפה לגביהם.
חובת הגילוי של נושא משרה בחברה ביחס לפרטים מהותיים הנוגעים לעסקה מושא האישור, מעוגנת בסעיף 269 לחוק החברות. הפרת חובת הגילוי עשויה להיחשב פגם מהותי במובנו של סעיף 280 לחוק החברות, הקובע, בין היתר, כי לעסקה של חברה עם נושא משרה בה או לעסקה עם בעל שליטה בחברה כאמור בסעיף 270(4) ו- (4א) לחוק החברות, לא יהיה תוקף כלפי החברה וכלפי נושא המשרה או בעל השליטה, אם נפל בהליך האישור פגם מהותי.
ניתן לסבור, וכך קבע בית המשפט המחוזי בעניין הנדון, כי כדי שלהחלטה יהיה תוקף משפטי, נדרש כי בפני מקבלי ומאשרי ההחלטה יוצג המידע המהותי הידוע בעת קבלת ההחלטה. לפי גישה זו, אין נפקות אם המידע המהותי הוסתר על ידי אחד ממוטבי החלטת הפטור או על ידי כל מוטבי הפטור או חלקם, וזאת מאחר שההנחה של המחוקק הינה כי הגופים המאשרים את החלטת הפטור לא היו מקבלים החלטה זו אילו ידעו את המידע המהותי הרלוונטי. לפי שיטה זו, אישור האסיפה הכללית בטל ביחס לכל אחד מהמוטבים על פי הפטור, באשר אין תוקף להחלטה בשלמותה.
מנגד, יכול הטוען לטעון כי הסנקציה של בטלות ההחלטה היא רק כלפי מוטב של ההחלטה שהפר את חובת הגילוי, ואין בכך כדי להשפיע על כלל מוטבי ההחלטה. האפשרות כי מוטבים אחרים של ההחלטה ייפגעו בשל בטלות ההחלטה עקב הפרת חובת גילוי מצדו של אחד המוטבים, אינה צודקת ועלולה לגרום לאפקט מצנן מבחינת נושאי משרה ודירקטורים. זאת, נוכח החשש כי ייקבע שהחלטה עליה הסתמכו בעבר אינה תקפה בשל מחדל מצדו של אחר שאינו בשליטתם, וללא ידיעתם.
בית המשפט העליון מחליט להותיר שאלה זו בצריך עיון. זאת, בין היתר, מהטעם שבחר לא להכריע בשאלה העיקרית שהיא - האם כלל ניתן לתת פטור בדיעבד בגין פעולות עבר - וכן מהטעם שממילא לא התמלא התנאי לפיו על ההחלטה להלום את טובת החברה, דרישה המעוגנת בסעיף 270 לחוק החברות, ואשר אי מילויה מביא לבטלות ההחלטה בהתאם לסעיף 280 לחוק החברות.
לקישור לנוסח המלא של פסק הדין, לחץ כאן.
במסגרת כנס בנושא "היבטים עדכניים בביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה" שיתקיים במרכז יצחק רבין, ביום 29 בינואר 2014, תיכלל, בין היתר, הרצאה בנושא חידושים במנגנוני הגנה לדירקטור בפסיקת בתי המשפט.
כל המידע הנכלל באתר ובניוזלטר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, אינו מיועד לענות על הצרכים הייחודיים של כל יחיד או ישות, ואינו בגדר חוות דעת מכל סוג שהוא או המלצה או ייעוץ משפטי או ייעוץ אחר. בנוסף, המידע האמור מהווה סקירה תמציתית ולא מלאה של העדכון הרלוונטי, ואינו מתייחס לכל הנושאים וההיבטים הנדונים בו, ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו ולבחינת מכלול ההשלכות הנגזרות מכוחו. אין ודאות בדבר עדכניות המידע ביום בו הוא מתקבל או כי המידע ימשיך להיות עדכני ונכון גם בעתיד. מנהלי האתר ו/או המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי בכל הקשור לפרסום דלעיל. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני נקיטת כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר או בניוזלטר. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלוונטיות, עושה זאת על אחריותו בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה