יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

התנגדות היועמ"ש לממשלה להסדר פשרה בייצוגית

בחודש נובמבר 2012, הגיש היועץ המשפטי לממשלה ("היועמ"ש") לבית המשפט המחוזי בירושלים את עמדתו בנוגע לבקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ("הבקשה לאישור ייצוגית"), אשר הגיש בעל מניות בחברה ציבורית נגד בעלת השליטה והדירקטורים בחברה הציבורית.

במוקד הבקשה לאישור ייצוגית עומדת, בין היתר, הטענה כי הנפקת זכויות שביצעה החברה הציבורית מהווה קיפוח המיעוט. 
 
הוראות החוק הרלוונטיות
סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ן-2006 ("חוק תובענות ייצוגיות") קובע, בין היתר, כי הסדר פשרה ליישוב סכסוך בגינו הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לא יעשה אלא באישור בית המשפט; אם בית המשפט לא דחה על הסף בקשה לאישור הסדר פשרה כאמור, עליו לשלחה, בין היתר, ליועמ"ש; היועמ"ש רשאי להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה.

סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, בין היתר, כי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה, אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן, וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, בין היתר, כי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה, אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ("בודק"), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

על פי סעיף 19(ג)(2)(א) לחוק תובענות ייצוגיות, בהחלטתו אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו, על בית המשפט להתייחס, בין השאר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה.

עמדת היועמ"ש
במקרה הנדון, עמדת היועמ"ש הינה כי לא ניתן לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית, שכן הוא אינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. ברשומה זו, אסכם בתמצית את עיקרי הטעמים העומדים ביסוד עמדתו הנ"ל של היועמ"ש:

הפשרה לא מפצה את חברי הקבוצה
הסדר הפשרה המוצע קובע, בין היתר, כי יינתן פסק דין נגד בעלת השליטה בחברה הציבורית, המורה לה להעביר תרומה לטובת הציבור בכללותו.
לעמדת היועמ"ש, הפשרה לא מפצה את חברי הקבוצה באופן כלשהו, אלא מקנה תרומה לציבור בכללותו, ומנגד - היא יוצרת מעשה בית דין הנוטל מחברי הקבוצה את זכות התביעה. לכן, לעמדת היועמ"ש, הפשרה אינה מגשימה את אחת ממטרות חוק תובענות ייצוגיות, שהינה מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין. התוצר של הסדר הפשרה (תרומה בסכום גבוה למטרות ראויות) מועיל לציבור הרחב, אך, לעמדת היועמ"ש, שיקול זה אינו רלוונטי באישור הסדר פשרה, שכן יש לברר אם ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.
בנוסף, לעמדת היועמ"ש, ההצעה מנוגדת למתווה שנקבע על ידי המחוקק בסעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, לפיו רק אם בית המשפט מצא כי תשלום פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, ואף לא ניתן לפסוק כל סעד אחר לטובת הקבוצה, יאשר בית המשפט סעד לטובת הציבור. לעמדת היועמ"ש, כל עוד ניתן לתת סעד לחברי הקבוצה, יש לעשות כן. את הפתרון "היצירתי" יש לשמור רק למקרים חריגים, בהם לא ניתן או לא ראוי לפצות את חברי הקבוצה שנפגעו. אמנם, סעיף 20 חל על מצב בו בית המשפט הכריע בתובענה הייצוגית. אולם, לעמדת היועמ"ש, גם כאשר ההליך מסתיים בפשרה, העיקרון לפיו ניתן לפסוק סעד לטובת הציבור רק אם לא ניתן לפצות את הקבוצה, נשמר. לעמדת היועמ"ש, הקשיים שהועלו על ידי הנתבעים בקשר עם הגדרת הקבוצה, התאמת הסעד לחברי הקבוצה, ויישום חלק מהסעדים שהתבקשו, עשויים להשפיע, אם בכלל, על גובה הפשרה או על הנכונות להתפשר, אך לא על זהות מקבל הפיצוי.
 
חלק מהנתבעים אינם נדרשים לשלם במסגרת הפשרה
הפשרה ממומנת באופן בלעדי רק על ידי בעלת השליטה, שהינה בעצמה חברה ציבורית (ובעקיפין, על ידי בעלי מניותיה מהציבור). לכן, בכל הנוגע לנתבעים האחרים, שאינם נדרשים לשלם מכח ההסדר המוצע, הפשרה אינה מגשימה באופן ראוי מטרה נוספת של חוק תובענות ייצוגיות - אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו. זאת, למרות שהתובע לא הסתלק מתביעתו כנגד אותם נתבעים (בעמדת היועמ"ש צוין, בין היתר, כי אם הייתה מוגשת בקשר לנתבעים האמורים בקשת הסתלקות שהייתה מתקבלת, יתכן שהיה בכך כדי להצדיק את העובדה כי הם אינם משלמים דבר במסגרת הפשרה). לכן, לעמדת היועמ"ש, במקרה הנוכחי, יש לתקן את הסדר הפשרה, כך שכל אחד מהנתבעים יישא בחלקו בפשרה בהתאם לאחריותו בנוגע להפרות הנטענות, או, לכל הפחות, כך שבעלת השליטה לא תישא בסכום גבוה יותר מחלקה היחסי באחריות להפרות הנטענות.  
 
לא מונה בודק
הצדדים ביקשו מבית המשפט להימנע ממינוי בודק, וזאת מן הטעם שהסדר הפשרה עוסק אך ורק בשאלות שבמשפט, ובהערכת הסיכונים והסיכויים הגלומים לקבוצה בהליך, עניינים המצויים בתחום מומחיותו של בית המשפט. לעמדת היועמ"ש, בהנחה שהסדר הפשרה יתוקן, באופן שהפיצוי יגיע לחברי הקבוצה וישולם על ידי מי שלפי הטענה הפר את הדין, הרי שיהיה מקום למנות בודק. זאת, מאחר שהסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אם ההליך היה מסתיים בהכרעה לטובתם, הוא נתון שכדי לחלץ אותו יש צורך במומחיות כלכלית-חשבונאית.
 
בנוסף, במסגרת הפשרה המוצעת מוצעים לתובע ולבא-כוחו סכומים משמעותיים, בעוד שהקבוצה אינה מקבלת דבר. לכן סבור היועמ"ש, כי ראוי לבחון את הפשרה המוצעת באופן קפדני.

להלן קישור לנוסח המלא של עמדת היועמ"ש.
 
נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!
כל המידע הנכלל באתר ובניוזלטר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת מכל סוג שהוא או המלצה או ייעוץ משפטי או ייעוץ אחר. בנוסף, האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של העדכון הרלוונטי ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו. מנהלי האתר ו/או המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי בכל הקשור לפרסום דלעיל. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני נקיטת כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר או בניוזלטר.

אין תגובות: