יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

מעמדה של ועדת תביעות בלתי תלויה בבקשה לאישור תביעה נגזרת

ביום 3 בספטמבר 2012, ניתן פסק דין על ידי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט חאלד כבוב) בתנ"ג 32690-10-11 גוטליב נ' איילון אחזקות בע"מ ואח'. פסק הדין עוסק בבקשה לאישור הסכם פשרה במסגרת בקשה לתביעה נגזרת. עניינה של התביעה הנגזרת הינו טענות בדבר תנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה בכירה בחברה ציבורית, אשר לכאורה לא אושרו כדין. בית המשפט אישר את הסכם הפשרה.

במסגרת פסק הדין נדונה, בין היתר, שאלת מעמדה של ועדת תביעות מיוחדת, בלתי נגועה, אשר הוקמה על ידי הרכב בלתי נגוע של הדירקטוריון, ואשר הוסמכה לפעול בכל הנוגע לנטען בתביעה הנגזרת. החברה טענה, בין היתר, כי הקמת הוועדה האמורה מייתרת את הליך הבקשה לתביעה נגזרת, וכי יש לאפשר לחברה למצות את ההליכים ולקבל החלטה מושכלת במסגרת מוסדותיה, בטרם יחליט בית המשפט כי יש לחרוג מכלל אי ההתערבות (כלל שיקול הדעת העסקי - Business Judgment Rule) ולהתערב באופן ניהול ענייניה.
המסגרת הדיונית
סעיף 202(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות") קובע, בין היתר, כי תובע לא יסתלק מתביעה נגזרת, ולא יעשה הסדר או פשרה עם נתבע, אלא באישור בית המשפט. בבוא בית המשפט לבחון אם ראוי לאשר את הסכם הפשרה, בוחן בית המשפט, בין היתר, את סיכויי הבקשה לתביעה נגזרת להתקבל. במסגרת זאת, בית המשפט מצא לנכון לדון במעמדה של ועדת התביעות האמורה, ובהשפעה שעשויה להיות לקיומה, לממצאיה ולסמכויותיה על סיכויי קבלת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.
מעמדה של ועדת התביעות בדין האמריקאי
בפסק הדין צוין, בין היתר, כי הקמת וועדה מיוחדת בלתי תלויה רווחת יותר במשפט התאגידי האמריקאי וידועה בשם "Special Litigation Committee" (להלן: "SLC"). בעוד שחוק החברות הישראלי שותק בעניין, הדין האמריקאי מעגן את כוחה של ה-SLC ומפקיד בידיה את הכוח להביא לחיסולה של תביעה נגזרת. יחד עם זאת, היחס לממצאי ה-SLC והחלטתה נתונים במחלוקת במסגרת הדין האמריקאי. ככלל, הפסיקות בוחנות את החלטת ה-SLC בשני שלבים: בשלב הראשון, נבחנת אי תלותה של הוועדה, הסמכויות שהואצלו לה מהדירקטוריון ותום לבה. בבחינת ממצאי הוועדה, יש לבחון את יסודיות חקירתה והפרוצדורות שבהן נקטה על מנת לבסס את ממצאיה. הנטל להוכיח את האמור מוטל על שכמי החברה הטוענת כי החלטת ה-SLC ראויה לאימוץ. בשלב השני, עומד שיקול דעתה המהותי של הוועדה לבחינת בית המשפט.
סמכות מינוי וועדה לאור הדין הישראלי
בפרק בחוק החברות הדן במוסד התביעה הנגזרת לא קיימת הוראה המסדירה את פעילותה של וועדת תביעות מיוחדת מטעם החברה. אולם, חוק החברות מקנה סמכות כללית לדירקטוריון להאציל מסמכויותיו לוועדות מטעמו, בכפוף להגבלות הקבועות בחוק.
שיקול דעת הוועדה לאור הדין הישראלי
וועדות התביעות הבלתי תלויות הוקמו על מנת לטפל במקרים חריגים, בהם מפאת ניגוד עניינים, נמנע מהתובע הנגזר לפנות בפניה מקדימה לדירקטוריון החברה. הקמת הוועדות חוסה תחת ההנחה שלחבריה יש את היכולת המקצועית לברור ביעילות בין תביעות ראויות לכאלו שאינן ראויות. הנחת מוצא זו שואבת השראה מדוקטרינת שיקול הדעת העסקי. תחת כלל שיקול הדעת העסקי, לא יתערב בית המשפט בשיקול הדעת שהופעל על ידי הדירקטורים ובסבירות ההחלטה שהתקבלה. התנאים להחלת הכלל על פי הפסיקה האמריקאית הם חמישה: (א) הפעולה העסקית איננה נגועה בעניין אישי של נושא המשרה ואיננה נגועה בחוסר תום לב; (ב) החלטה אקטיבית ולא מחדל; (ג) החלטה מדעת ועל בסיס מידע מלא; (ד) קיים בסיס הגיוני עסקי להחלטה; (ה) לא מתקיימת רשלנות חמורה מצד הדירקטור.

בית המשפט מתייחס לאופן  בחינת החלטת הוועדה שראוי ליישם בדין הישראלי: ראשית, יש לבחון את עצמאות, תום לב וסבירות ההחלטה, באמצעות בחינה של נקיטת פרוצדורות ומאמצים כנים של הוועדה. רק לאחר מכן, ולאחר שבית המשפט יתרשם מהממצאים שיעלו במסגרת השלב הראשון, תיגזר החומרה של הבחינה המהותית של החלטות הוועדה על ידי בית המשפט. ככל שתום לבה של הוועדה יוטל בספק, כך יבחן בית המשפט בחומרה יתרה את ממצאיה וייטה שלא לאשר את החלטותיה, ולהפך. הנטל להוכחת תום הלב, היעדר ניגוד עניינים, עצמאות הוועדה ומאמציה לחתור לחקר האמת מוטל על החברה.

בית המשפט סבור כי בבואו לאשר את השלב הראשון, עליו לבחון את הפרמטרים הבאים: מי יזם את הבירור העובדתי שגיבש את עילת התביעה; מתי מונתה הוועדה (לפני או אחרי הגשת התביעה); מידת עצמאות הוועדה; היקף הסמכויות שהואצלו לוועדה ותוקף החלטותיה; האם חברי הוועדה מילאו תפקידים או קשורים באופן כלשהו לחברה, כך שתלותם עשויה להיפגע; מתי החברים בה מונו (לפני או אחרי גיבוש עילת התביעה והגשתה); האם הוועדה מורכבת ממומחים בתחום; מהן הפרוצדורות שנקטה החברה בבואה לחקור את הסוגיה שבפניה; והאם ניתנה לכל חברי הוועדה במה לשאלת שאלות והבעת דעות כדבעי במסגרת ליבון הסוגיה שבמחלוקת. רשימה זו איננה סגורה, ועל בית משפט לגזור מנסיבות העניין את הכרעתו.

בשלב השני, יש לבחון את החלטת הוועדה לגופה. במסגרת זו, תיבחן סבירות החלטת הוועדה ומידתיותה אל מול סיכויי התביעה וההטבות שהחברה עשויה להפיק ממנה. 

האם ראוי "לייבא" את מוסד וועדת התביעות לדין הישראלי?
בידי הועדה מופקד כוח רב, במסגרתו היא זכאית לשקול שיקולים שבית המשפט לא יתערב בהם, במידה שאינם חורגים מתנאי כלל שיקול הדעת העסקי. החשש הוא כי וועדות אלו ישמשו כדי להרתיע תובעים פוטנציאליים, בכך שיציבו בפניהם חומת בירוקרטיה וסחבת, תוך שימוש בכיסם העמוק של התאגידים (שנמצא בשליטת נושאי המשרה ובעלי השליטה) אל מול המשאבים המוגבלים של התובע הנגזר, שלוקח על עצמו את הסיכון בהגשת התביעה הנגזרת. טעם נוסף לצמצום סמכויות הוועדה הינו בכך שהמחוקק טרם מצא לנכון לעגנה במפורש במסגרת חוק החברות; ושיקול דעתה מבוסס על כלל שיקול הדעת העסקי, שאף לו המחוקק לא נתן ביטוי בספר החוקים, ושאף בפסיקה טרם השתרש מעמדו במידה שתתיר את הקמת הוועדה כחלק אינטגרלי מהליך בירור התביעה הנגזרת.

לפיכך, בית המשפט סבור כי דרך המלך שעל בית המשפט להתוות היא לאפשר את הקמת הוועדה במשורה ותוך שמירה על איזון, שימנע, ככל הניתן, את השימוש לרעה במנגנון המוצע: לאחר הגשת התביעה הנגזרת, על החברה להגיש בקשה לשם הקמת הוועדה; הקמתה תותר כחריג ולא ככלל; על מנת לשכנע את בית המשפט בנחיצות הוועדה והתועלת שבהקמתה, על החברה לנהל הליך בירור מקדמי זוטא, במסגרתו עליה להצביע על נסיבות מיוחדות בתיק שמצדיקות את העברת בירור הטענות בחזרה למוסדות החברה. טעמים אלו יכולים להיות כדלהלן: מורכבות התביעה; הזדקקות למומחיות בתחום הנתבע; פירוט של הרכב הוועדה והבטחת אי תלותה; לוח זמנים סביר לגיבושה והפעלתה; מדוע, בנסיבות העניין, מן הצדק להותיר את הבירור במסגרת מוסדותיה הפנימיים של החברה. הנטל להוכחת הטעמים האמורים יוטל על כתפי החברה. רשימה זו איננה סגורה ובית המשפט רשאי לשקול שיקולים נוספים בבואו להכריע בבקשה שתוגש בפניו. התובע הנגזר יהא רשאי להשיב לבקשה כנקוב בתקנות.

כך, הדירקטוריון לא יוכל להרתיע ולמנוע הגשת הליכים משפטיים שנועדו להיטיב עם החברה, אם יתברר כי לא טובת החברה עומדת לנגד עיניו, ומאידך, התובע הנגזר לא יוכל לדלג על החברה ולערב את בית המשפט בחוסר תום לב בעניין שטרם הבשיל בירורו לכדי דיון בערכאה משפטית. במקרים המתאימים, יש מקום לקיומה של הוועדה, על מנת למנוע התדיינויות משפטיות מיותרות ולאפשר לבית המשפט לפעול ביעילות.

להלן קישור לנוסח המלא של פסק הדין.

במסגרת השתלמות בנושא "היבטים משפטיים ופיננסייםבכהונת דירקטור" שתתקיים באוניברסיטת בר אילן, המרכז למשפט מסחרי, הפקולטה למשפטים, החל מיום 6 בפברואר 2013, תכלל הרצאתו של כבוד השופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בנושא חובות דירקטורים ונושאי משרה במישור האזרחי - תיאוריה מול מציאות.

נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!
כל המידע הנכלל באתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. בנוסף, האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של העדכון הרלוונטי ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר. המחברים ומנהלי הבלוג אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.

אין תגובות: