בחודש יוני 2012, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון בע"א 5105/09 שפירא ואח' נ' דקסיה קרדיט לוקאל ואח'. פסק הדין ניתן במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שבו נדחתה בקשת המערערים לאשר תובענה ייצוגית בעניין הפרטת חברת אוצר השלטון המקומי בע"מ.
פסק הדין עוסק, בין היתר, בחובה לבצע הצעת רכש מיוחדת בחברה שבה: (א) בעלי מניות כרתו הסכם לשיתוף פעולה; ו- (ב) לבעלי מניות הוקנתה זכות סירוב ראשונה.
העובדות הרלוונטיות
פסק הדין עוסק, בין היתר, בחובה לבצע הצעת רכש מיוחדת בחברה שבה: (א) בעלי מניות כרתו הסכם לשיתוף פעולה; ו- (ב) לבעלי מניות הוקנתה זכות סירוב ראשונה.
העובדות הרלוונטיות
חברת אוצר השלטון המקומי בע"מ ("החברה") היא חברה ציבורית. מבנה ההון בחברה כולל שני סוגים עיקריים של מניות - מניות יסוד ומניות רגילות. לפני הפרטת החברה (ראו להלן), הוחזקו כל מניות היסוד בידי המדינה, מרכז השלטון המקומי ושלושה בנקים ("הבנקים"). המניות הרגילות הוחזקו בידי המדינה, הבנקים והציבור הרחב. על פי תקנון החברה, מקנות מניות היסוד עדיפות בכל הקשור לשליטה בחברה. עדיפות זו מעוגנת בשני הסדרים עיקריים. האחד - מניות היסוד מעניקות 51% מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה. השני - הזכות למינוי דירקטורים בחברה מוקנית למחזיקי מניות היסוד בלבד. עוד קובע התקנון כי מחזיק מניות יסוד המעוניין להעבירן לאחר, נדרש להעניק זכות סירוב ראשונה למחזיקי מניות היסוד האחרים. דהיינו: מניות יסוד יועברו לגורם אחר מלבד המדינה, מרכז השלטון המקומי והבנקים, רק אם אלה סירבו לרכוש את מניות היסוד שהוצעו למכירה.
ועדת השרים לענייני הפרטה החליטה על הפרטת החברה. המדינה והבנקים החליטו לשתף פעולה ולהציע למכירה מניות בכמות המתאימה ומהסוג המתאים, על מנת שהרוכש יקבל את השליטה בחברה. לשם כך, נכרת הסכם בין כל בעלי מניות היסוד, בו נקבע כי מרכז השלטון המקומי יוותר על זכות הסירוב הראשונה שלו. בנוסף, המדינה והבנקים כרתו הסכם לשיתוף פעולה כדי למכור ביחד את כל מניות החברה המוחזקות על ידם לרוכש אחד.
המדינה והבנקים העבירו את מניותיהם בחברה (הן מניות היסוד והן המניות הרגילות) לרוכשת, אשר לאחר העסקה החזיקה ביותר מ-50% מזכויות ההצבעה בחברה ובזכות למנות את מרבית הדירקטורים בה.
המערערים, אשר החזיקו במניות רגילות של החברה, פנו לבית המשפט המחוזי בתביעה אותה ביקשו לאשר כייצוגית. לטענתם, עסקת הרכישה צריכה היתה להתבצע בדרך של הצעת רכש מיוחדת כהגדרתה בסעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות"). נוסחו של סעיף 328 לחוק החברות במועד הרלוונטי לתביעה היה: בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה ממחצית מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת*.
בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי לא נמצאה כל סיבה להחריג את המקרה הנדון מתחולת החוק ולפטור את הרוכשת מפניה בהצעת רכש מיוחדת. להלן עיקרי הכרעת בית המשפט בשתי הסוגיות שהוזכרו לעיל, אשר נדונו, בין היתר, במסגרת פסק הדין.
אימתי חלה חובה לבצע הצעת רכש מיוחדת בחברה שבה בעלי מניות כרתו הסכם לשיתוף פעולה
ועדת השרים לענייני הפרטה החליטה על הפרטת החברה. המדינה והבנקים החליטו לשתף פעולה ולהציע למכירה מניות בכמות המתאימה ומהסוג המתאים, על מנת שהרוכש יקבל את השליטה בחברה. לשם כך, נכרת הסכם בין כל בעלי מניות היסוד, בו נקבע כי מרכז השלטון המקומי יוותר על זכות הסירוב הראשונה שלו. בנוסף, המדינה והבנקים כרתו הסכם לשיתוף פעולה כדי למכור ביחד את כל מניות החברה המוחזקות על ידם לרוכש אחד.
המדינה והבנקים העבירו את מניותיהם בחברה (הן מניות היסוד והן המניות הרגילות) לרוכשת, אשר לאחר העסקה החזיקה ביותר מ-50% מזכויות ההצבעה בחברה ובזכות למנות את מרבית הדירקטורים בה.
המערערים, אשר החזיקו במניות רגילות של החברה, פנו לבית המשפט המחוזי בתביעה אותה ביקשו לאשר כייצוגית. לטענתם, עסקת הרכישה צריכה היתה להתבצע בדרך של הצעת רכש מיוחדת כהגדרתה בסעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות"). נוסחו של סעיף 328 לחוק החברות במועד הרלוונטי לתביעה היה: בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה ממחצית מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת*.
בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי לא נמצאה כל סיבה להחריג את המקרה הנדון מתחולת החוק ולפטור את הרוכשת מפניה בהצעת רכש מיוחדת. להלן עיקרי הכרעת בית המשפט בשתי הסוגיות שהוזכרו לעיל, אשר נדונו, בין היתר, במסגרת פסק הדין.
אימתי חלה חובה לבצע הצעת רכש מיוחדת בחברה שבה בעלי מניות כרתו הסכם לשיתוף פעולה
בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שהמדינה והבנקים היוו למעשה בעל שליטה בודד, שקיומו מייתר את הצורך בהצעת רכש מיוחדת. מסקנה זו התבססה, בין היתר, על הנימוק כי הגדרת "החזקת ניירות ערך או רכישתם ביחד עם אחרים" בסעיף 1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 כוללת החזקה של מספר בעלי מניות תוך שיתוף פעולה לפי הסכם ביניהם. בית המשפט המחוזי סבר כי לנוכח שיתוף הפעולה בין הבנקים והמדינה, יש מקום לראות בהם כבעלי שליטה בחברה במשותף. המערערים, לעומת זאת, טענו כי הסכם שיתוף הפעולה הוא הסכם אד-הוק, שנועד לשם שיתוף פעולה בביצוע עסקת המכירה בלבד, והוא אינו מקים "החזקה ביחד".
בית המשפט העליון קבע כי אין חולק כי הסכם לשיתוף פעולה מלא, בו מסכימים הצדדים להצביע באופן זהה בכל ההחלטות המצויות על סדר יומה של החברה, הופך את הצדדים לו למחזיקים במשותף במניות, כעין מחזיק בודד**. עם זאת, טרם הותוו בפסיקה קווים מנחים ברורים באשר לעוצמת שיתוף הפעולה המינימלית הנדרשת כדי לגבש "החזקה ביחד עם אחרים".
הכרה בהסכם לשיתוף פעולה, בכתב או בעל-פה, כיוצר החזקה משותפת במניות, מובילה לאי-בהירות בלתי רצויה ביחס לחיוב רוכש השליטה בהצעת רכש מיוחדת. יש לקבוע כי ככלל, רוכש שליטה מחויב לפנות לכל בעלי המניות בהצעת רכש, אלא אם החברה דיווחה במפורש לציבור כי אדם מסוים או קבוצת אנשים הפועלים במשותף מחזיקים ביותר מ-25% או 45% מזכויות ההצבעה בחברה. כלל זה מקנה ודאות ויציבות לכל הצדדים הנוגעים בדבר, הן רוכש השליטה והן בעלי מניות המיעוט, הזקוקים למידע נגיש ושקוף שיאפשר להם לדעת אם רכישת שליטה בחברה זו תיעשה בעתיד בדרך של הצעת רכש מיוחדת אם לאו. הודעה כללית על גיבוש הסכמים לשיתוף פעולה בין בעלי מניות, שאינה קובעת במפורש כי הסכמים אלה הופכים את הצדדים למחזיקים במניות במשותף, אינה יכולה לשמש בסיס להחלטת רוכש שליטה לרכוש מניות בניגוד לכללי הצעת הרכש המיוחדת.
בית המשפט מבהיר, עם זאת, כי ודאי שדיווח ברור אינו תנאי הכרחי לקביעה המהותית כי בעלי מניות מחזיקים במשותף במניותיהם לשם החלתו של כל דין אחר, ובפרט ביחס לחובות המוטלות על בעלי המניות הללו. אף על פי כן, אין די בהחזקה משותפת במניות מבחינה משפטית מופשטת כדי להתיר את העברת השליטה לגורם חיצוני ללא הצעת רכש מיוחדת, תוך פגיעה בציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט.
לגוף המקרה, קובע בית המשפט, כי אין צורך לבחון אם הסכם שיתוף הפעולה הפך את המדינה והבנקים למחזיקים במניות במשותף, שכן גם אם זהו טיבו המשפטי האובייקטיבי, פרשנות זו לא באה לידי ביטוי בדיווחי החברה לציבור המשקיעים. עיון בדיווחי החברה מורה כי אכן דווח לציבור כי המדינה והבנקים התקשרו בהסכם למכירת מניותיהם במשותף, אך לא דווח כי בכוחו של הסכם זה להפוך את המדינה והבנקים למחזיקים במשותף במניות. גם אם נוסח הסכם שיתוף הפעולה היה מתפרסם במלואו, מלאכת הפרשנות המשפטית הנדרשת כדי להכריע בדבר מידת השפעתו על החזקת המניות בחברה רחוקה מלהיות פשוטה. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי המצג שהוצג לציבור כולו ולרוכשת בפרט שיקף חברה שלה בעל מניות אחד המחזיק ביותר ממחצית זכויות ההצבעה בחברה (כפי שנדרש בנוסח החוק דאז).
החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת בחברה שבה לבעלי מניות מוקנית זכות סירוב ראשונה
בית המשפט קבע כי מנגנון זכות סירוב ראשונה יוצר קושי העומד בפני מי שמעוניין להציע הצעת רכש מיוחדת, שכן בעלי המניות יהיו מנועים מלהיעתר להצעה בטרם יציעו את מניותיהם לבעלי המניות האחרים. ככל שזכות הסירוב הראשונה מוקנית למספר גדול יותר של בעלי מניות, כך קטן הסיכוי להעברת מניות בדרך של הצעת רכש, שכן העברתן תלויה בהסכמת צדדים רבים יותר. עם זאת, הסכמת בעלי המניות ליצירת מנגנון שיקטין את הסיכוי שמניותיהם ירכשו על ידי אחר, אינה יכולה לבטל את חובתו של צד שלישי לפנות באופן שוויוני לבעלי המניות כולם. החובה לרכוש מניות בדרך של הצעת רכש מיוחדת היא חובה המוטלת על רוכש השליטה, והיא שרירה וקיימת גם כאשר בעלי המניות נוקטים מצידם בצעדים כאלו או אחרים להקטין או להגדיל את סיכויי רכישת החברה. לפיכך, גם במקרה שבעלי מניות מסוימים החליטו לחרוג מהחלטתם הראשונית להגביל את העברת המניות לגורם חיצוני ולפעול להעברתן באופן מיידי לכל המרבה במחיר, אין ביכולתם לפטור את רוכש השליטה מן החובות שהוא חב לכלל בעלי המניות.
בית המשפט העליון קבע כי אין חולק כי הסכם לשיתוף פעולה מלא, בו מסכימים הצדדים להצביע באופן זהה בכל ההחלטות המצויות על סדר יומה של החברה, הופך את הצדדים לו למחזיקים במשותף במניות, כעין מחזיק בודד**. עם זאת, טרם הותוו בפסיקה קווים מנחים ברורים באשר לעוצמת שיתוף הפעולה המינימלית הנדרשת כדי לגבש "החזקה ביחד עם אחרים".
הכרה בהסכם לשיתוף פעולה, בכתב או בעל-פה, כיוצר החזקה משותפת במניות, מובילה לאי-בהירות בלתי רצויה ביחס לחיוב רוכש השליטה בהצעת רכש מיוחדת. יש לקבוע כי ככלל, רוכש שליטה מחויב לפנות לכל בעלי המניות בהצעת רכש, אלא אם החברה דיווחה במפורש לציבור כי אדם מסוים או קבוצת אנשים הפועלים במשותף מחזיקים ביותר מ-25% או 45% מזכויות ההצבעה בחברה. כלל זה מקנה ודאות ויציבות לכל הצדדים הנוגעים בדבר, הן רוכש השליטה והן בעלי מניות המיעוט, הזקוקים למידע נגיש ושקוף שיאפשר להם לדעת אם רכישת שליטה בחברה זו תיעשה בעתיד בדרך של הצעת רכש מיוחדת אם לאו. הודעה כללית על גיבוש הסכמים לשיתוף פעולה בין בעלי מניות, שאינה קובעת במפורש כי הסכמים אלה הופכים את הצדדים למחזיקים במניות במשותף, אינה יכולה לשמש בסיס להחלטת רוכש שליטה לרכוש מניות בניגוד לכללי הצעת הרכש המיוחדת.
בית המשפט מבהיר, עם זאת, כי ודאי שדיווח ברור אינו תנאי הכרחי לקביעה המהותית כי בעלי מניות מחזיקים במשותף במניותיהם לשם החלתו של כל דין אחר, ובפרט ביחס לחובות המוטלות על בעלי המניות הללו. אף על פי כן, אין די בהחזקה משותפת במניות מבחינה משפטית מופשטת כדי להתיר את העברת השליטה לגורם חיצוני ללא הצעת רכש מיוחדת, תוך פגיעה בציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט.
לגוף המקרה, קובע בית המשפט, כי אין צורך לבחון אם הסכם שיתוף הפעולה הפך את המדינה והבנקים למחזיקים במניות במשותף, שכן גם אם זהו טיבו המשפטי האובייקטיבי, פרשנות זו לא באה לידי ביטוי בדיווחי החברה לציבור המשקיעים. עיון בדיווחי החברה מורה כי אכן דווח לציבור כי המדינה והבנקים התקשרו בהסכם למכירת מניותיהם במשותף, אך לא דווח כי בכוחו של הסכם זה להפוך את המדינה והבנקים למחזיקים במשותף במניות. גם אם נוסח הסכם שיתוף הפעולה היה מתפרסם במלואו, מלאכת הפרשנות המשפטית הנדרשת כדי להכריע בדבר מידת השפעתו על החזקת המניות בחברה רחוקה מלהיות פשוטה. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי המצג שהוצג לציבור כולו ולרוכשת בפרט שיקף חברה שלה בעל מניות אחד המחזיק ביותר ממחצית זכויות ההצבעה בחברה (כפי שנדרש בנוסח החוק דאז).
החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת בחברה שבה לבעלי מניות מוקנית זכות סירוב ראשונה
בית המשפט קבע כי מנגנון זכות סירוב ראשונה יוצר קושי העומד בפני מי שמעוניין להציע הצעת רכש מיוחדת, שכן בעלי המניות יהיו מנועים מלהיעתר להצעה בטרם יציעו את מניותיהם לבעלי המניות האחרים. ככל שזכות הסירוב הראשונה מוקנית למספר גדול יותר של בעלי מניות, כך קטן הסיכוי להעברת מניות בדרך של הצעת רכש, שכן העברתן תלויה בהסכמת צדדים רבים יותר. עם זאת, הסכמת בעלי המניות ליצירת מנגנון שיקטין את הסיכוי שמניותיהם ירכשו על ידי אחר, אינה יכולה לבטל את חובתו של צד שלישי לפנות באופן שוויוני לבעלי המניות כולם. החובה לרכוש מניות בדרך של הצעת רכש מיוחדת היא חובה המוטלת על רוכש השליטה, והיא שרירה וקיימת גם כאשר בעלי המניות נוקטים מצידם בצעדים כאלו או אחרים להקטין או להגדיל את סיכויי רכישת החברה. לפיכך, גם במקרה שבעלי מניות מסוימים החליטו לחרוג מהחלטתם הראשונית להגביל את העברת המניות לגורם חיצוני ולפעול להעברתן באופן מיידי לכל המרבה במחיר, אין ביכולתם לפטור את רוכש השליטה מן החובות שהוא חב לכלל בעלי המניות.
להלן קישור לנוסח המלא של פסק הדין.
כל המידע הנכלל באתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. בנוסף, האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של העדכון הרלוונטי ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר. המחברים ומנהלי הבלוג אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.
________________________________________________
*נוסחו של סעיף 328 לחוק החברות נכון למועד רשומה זו הינו: בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת.
הצעת רכש מיוחדת חייבת להיות מופנית לכל בעלי המניות שמוצע לרכשן (ניצעים), ותנאי לקבלתה הוא שרוב הניצעים שהודיעו על עמדתם ביחס אליה (היינו, שהודיעו על הסכמתם להצעת הרכש או על התנגדותם לה), הסכימו להצעת הרכש. במניין קולות הניצעים כאמור לא יובאו בחשבון קולותיהם של בעל שליטה במציע וכן של מי שיש לו עניין אישי בקבלת הצעת הרכש המיוחדת או של בעל דבוקת שליטה (מניות המקנות 25% או יותר מזכויות ההצבעה) בחברה, או מי מטעמם של אלה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים בשליטתם. תנאי נוסף לקבלת הצעת רכש מיוחדת הוא שהמניות הנרכשות לפיה מקנות לפחות 5% מזכויות ההצבעה בחברה. אם הצעת הרכש המיוחדת התקבלה, רשאים גם ניצעים שלא הודיעו על עמדתם ביחס אליה או אף כאלה שהתנגדו לה, להענות להצעה.
** יוער כי בשנת 2001 התקבלה החלטה על ידי רשות ניירות ערך, הקובעת כי חתימה על הסכם הצבעה היוצר שליטה לראשונה בחברה ציבורית אינה אפשרית אלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת (ההחלטה ניתנה לאחר השלמת עסקת הרכישה נשוא פסק הדין, ולכן ביהמ"ש אינו דן בה לגופה).
הצעת רכש מיוחדת חייבת להיות מופנית לכל בעלי המניות שמוצע לרכשן (ניצעים), ותנאי לקבלתה הוא שרוב הניצעים שהודיעו על עמדתם ביחס אליה (היינו, שהודיעו על הסכמתם להצעת הרכש או על התנגדותם לה), הסכימו להצעת הרכש. במניין קולות הניצעים כאמור לא יובאו בחשבון קולותיהם של בעל שליטה במציע וכן של מי שיש לו עניין אישי בקבלת הצעת הרכש המיוחדת או של בעל דבוקת שליטה (מניות המקנות 25% או יותר מזכויות ההצבעה) בחברה, או מי מטעמם של אלה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים בשליטתם. תנאי נוסף לקבלת הצעת רכש מיוחדת הוא שהמניות הנרכשות לפיה מקנות לפחות 5% מזכויות ההצבעה בחברה. אם הצעת הרכש המיוחדת התקבלה, רשאים גם ניצעים שלא הודיעו על עמדתם ביחס אליה או אף כאלה שהתנגדו לה, להענות להצעה.
** יוער כי בשנת 2001 התקבלה החלטה על ידי רשות ניירות ערך, הקובעת כי חתימה על הסכם הצבעה היוצר שליטה לראשונה בחברה ציבורית אינה אפשרית אלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת (ההחלטה ניתנה לאחר השלמת עסקת הרכישה נשוא פסק הדין, ולכן ביהמ"ש אינו דן בה לגופה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה