ניתוח מצב כספי של חברה באישור חלוקת דיבידנד שאינה מקיימת את מבחן הרווח

 

לאחרונה ניתן פס"ד בתביעה שהגיש מפרק של חברה ("החברה") נגד חברת האם של החברה ונגד הדירקטורים שכיהנו בעת הרלוונטית בחברה (פר"ק 2424-09).

התביעה עסקה בחלוקת דיבידנד שביצעה החברה, שנועדה לאפשר לחברת האם לפרוע הלוואה שהוענקה לה על ידי החברה, וזאת כחלק מהערכות החברה להנפקה שתכננה לבצע באותה עת. מאחר שחלוקת הדיבידנד לא עמדה ב"מבחן הרווח" הקבוע בחוק החברות, עתרה החברה לביהמ"ש לצורך קבלת אישורו לביצוע חלוקה שאינה מקיימת את מבחן הרווח, וביהמ"ש אישר את בקשתה.

אחת מעילות התביעה שהגיש המפרק היתה חיוב הדירקטורים של החברה בחלק מסכום הדיבידנד שאושר על ידם, על יסוד סעיף 311 לחוק החברות, הקובע חזקה באשר לאחריות הדירקטורים בגין חלוקה אסורה. המפרק טען, בין היתר, כי הדירקטורים לא שקלו את הפגיעה הצפויה ביכולת הפרעון של החברה.

ביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט אורנשטיין) דחה את תביעת המפרק וקבע, בין היתר, כי ההחלטה לאשר את חלוקת הדיבידנד היתה סבירה וראויה. במסגרת זו, קבע ביהמ"ש מספר קביעות עקרוניות ביחס לניתוח מצבה הכספי של חברה, לצורך קבלת החלטה בדבר חלוקת דיבידנד:

• אחת מאבני הבוחן לבחינת מצבה הכספי של חברה הוא דוחותיה המבוקרים בעת הרלוונטית. ככל שבאלה יש לשקף הפסדים, יהיה בכך כדי לתמוך במסקנה לפיה קיים ספק באשר ליכולת הפרעון של החברה.  

• עם זאת, לצורך בחינת יכולת הפרעון של החברה, יש להביא בחשבון רק נתונים רלוונטיים ולנטרל נתונים שאין להם השפעה על מצב עסקי החברה. כך, לדוגמה, קבע ביהמ"ש, כי לצורך ההפסד הנטען, אין להביא בחשבון חוב של החברה לחברת האם בגין דמי ניהול, מאחר שמדובר בסכום שלא נמשך, שחברת האם ויתרה על קבלתו, ושאינו אלא רישום רעיוני שאין מאחוריו דבר. הוא הדין לגבי הפסד צבור היסטורי משנים עברו (שמקורו ברכישת השלד הבורסאי של החברה), שלא נוצר במהלך הפעילות השוטפת. בהתעלם מסכומים אלה, החברה היתה מצויה ברווח בשנה הרלוונטית. 

• לצורך בחינת ההון החוזר של החברה, במסגרת בחינת מצבה הפיננסי, קבע ביהמ"ש כי אין לסווג התחייבויות שאינן עומדות לפירעון מיידי ושלא אמורות להיפרע, כהתחייבויות שוטפות. כך, לדוגמה, ביהמ"ש סבר, כי אין לכלול בהתחייבויות השוטפות חוב של החברה לבנק שלא הועמד לפרעון מיידי, לא לווה בהתראות של הבנק בדבר חשש לגורל החזר האשראי או בדרישה של הבנק לצמצם את מסגרת האשראי או להגדיל את היקף הביטחונות, ושהינו אשראי מתגלגל, שהחברה עומדת בהחזרים השוטפים שלו, וממשיכה לנצלו לפעילותה השוטפת. הוא הדין לגבי חוב לבעלי המניות, שאין חובה לפרעו לאלתר. 

נימוק נוסף למסקנת ביהמ"ש הינו כי הגרעון הכבד בקופת החברה נוצר בגין אירועים שלא ניתן היה לצפותם בעת אישור החלוקה. לעניין זה, קבע ביהמ"ש כי, שריפת מפעל החברה בטורקיה, שסיפק את רוב התוצרת שייצאה החברה ללקוח העיקרי שלה, בצד המשבר הכלכלי העולמי שפרץ באותה שנה, והשינויים בשערי המטבע, מנתקים את הקשר הסיבתי בין מצב החברה כפי שנחזה בעת אישור החלוקה, לבין מצבה למעלה משנתיים לאחר אישור החלוקה.

נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!

כל המידע הנכלל באתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר. המחברים ומנהלי הבלוג אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.