ביהמ"ש קיבל תביעה נגד בעל מניות בחברה בשל האופן בו פעל בפתיחת עסק מתחרה

ביהמ"ש המחוזי (כב' השופטת רות רונן) קיבל תביעה שהגיש בעל מניות בחברה נגד בעל המניות האחר בה ("החברה"), בשל אופן פתיחת עסק מתחרה לעסק של החברה (ת"א 2290-07 סלע ואח' נ' ארבל ואח').

רקע

התובע והנתבע הם שני בעלי המניות היחידים בחברה, המחזיקים, כל אחד, במחצית ממניותיה, והינם שני הדירקטורים היחידים בחברה. החברה הפעילה במשך כ-20 שנה אולם באולינג בירושלים ("האולם המשותף"), אשר היה במשך כל השנים אולם הבאולינג היחיד שפעל בירושלים. בשנת 2006, ייסד הנתבע חברה בבעלותו המלאה, והקים באמצעותה אולם באולינג חדש בירושלים ("האולם החדש"), בשטח הנמצא סמוך לאולם המשותף.

במקביל להגשת תביעתו האישית, הגיש התובע גם בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם החברה נגד הנתבע. בקשתו נדחתה, ובמסגרת פסק הדין נקבע, בין היתר, כי הצדדים הסכימו ביניהם כי כל אחד מהם יהיה רשאי להקים אולם באולינג נפרד באופן עצמאי, ללא הגבלה לאזור גיאוגרפי מסוים. לפיכך, במסגרת התביעה האישית נגד הנתבע עמדה לדיון השאלה האם בפתיחתו של האולם החדש, ולאחר מכן, פעל הנתבע באופן בלתי סביר, בלתי הגון או תוך הפרת חובות שונות המוטלות עליו מכח הדין.

חובות בעלי מניות בחברה

סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות") מסדירים את החובות החלות על בעלי מניות בחברה.

סעיף 192(א) לחוק החברות מטיל על בעל מניות את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו, ולהימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, זאת - הן כלפי החברה והן כלפי יתר בעלי המניות. סעיף 192(ב) לחוק החברות אוסר על בעל מניה לקפח בעלי מניות אחרים. הזכות שלא להיות מקופח אינה עומדת רק לבעל מניות מיעוט ביחסיו עם בעל השליטה בחברה, אלא לכל בעל מניות באשר הוא ביחסיו עם כל אחד מבעלי המניות האחרים. בעל שליטה, קל וחומר בחברה המונה רק שני בעלי מניות, חייב לדאוג גם לאינטרסים של זולתו, ולהימנע מפגיעה בהם באמצעות שימוש בכוח ההכרעה שלו בחברה. 

סעיף 193 לחוק החברות מטיל חובת הגינות על בעל מניה בנסיבות המפורטות בסעיף, אשר המאפיין העיקרי שלהן הוא שבעל המניה נמצא בעמדת כוח. מהסעיף הנ"ל עולה כי חובת ההגינות מוטלת על בעל מניות רק כלפי החברה. יחד עם זאת, נוכח אופיה המיוחד של החברה הנדונה - "מעין שותפות" - חב הנתבע גם בחובת הגינות או אמון כלפי התובע. בחברה שהיא "מעין שותפות" מתקיימים בין הצדדים "יחסי נאמנות המחייבים כנות שלמה והתגלות מוחלטת" וחלות על בעלי המניות הן החובה לנהוג בתום לב ולא לקפח את בעלי המניות האחרים, והן חובות במדרג גבוה יותר, החלות לאור היחסים המיוחדים בין בעלי המניות.

להלן האירועים שביהמ"ש קבע כי אינם עולים בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת מבעל מניות בחברה ועם חובות האמון וההגינות הנדרשות מבעל מניות בחברה שהיא "מעין שותפות", וכן כי אינם תואמים את חובתו של בעל מניות בחברה שלא לנצל את כוחו בחברה לרעה ולא לקפח בעלי מניות אחרים: מנכ"ל החברה הועסק באולם החדש במקביל לעבודתו בחברה, כשהחברה שילמה את שכרו, וזאת לאחר שהנתבע שידל אותו לעבור לעבוד באולם החדש ולהיות שותפו שם; עובד חיוני נוסף באולם המשותף החל לעבוד באולם החדש במקביל לעבודתו בחברה, והפסקת עבודתו בחברה פגעה בתפקוד האולם המשותף; נעשה שימוש במשרדי החברה כדי לגייס עובדים לאולם החדש; הנתבע סירב להשקיע כספים הכרחיים להמשך פעילותו השוטפת והתקינה של האולם המשותף; הנתבע סירב למינוי מנכ"ל חדש לחברה וסירב לחתום על המחאות לספקים, דבר שהביא להפסקת שירותים שפגעה בפעילות החברה; הנתבע פעל כדי לפגוע בפעילות האולם המשותף, בין היתר על ידי ביטול או שיתוק זמני של פעילויות נוספות שהיו במקום (קפיטריה ומשחקיה), שהיוו מקור משיכה ללקוחות נוספים לאולם.

לפיכך, ביהמ"ש חייב את הנתבע לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו, המתבטא באובדן רווחים עתידי שהיה צפוי לו במסגרת החברה לתקופה של 5 שנים.

תביעה אישית ותביעה נגזרת

במסגרת פסק הדין נדונה שאלה מקדמית והיא האם לתובע יש עילת תביעה אישית נגד הנתבע או שמא עילת התביעה היא של החברה. בענין זה טען הנתבע, כי אם נגרם נזק, הוא נגרם לחברה. נזקו של התובע כבעל מניות, בגין ירידת ערך מניותיו, הינו נזק משני, הנגזר מנזקה של החברה, ובמקרה כזה אין לבעל המניות עילת תביעה אישית.

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי כאשר הנזק העיקרי נגרם לחברה, ורק כתוצאה מכך נפגע שווי החזקותיהם של בעלי המניות, הנזק של בעלי המניות הוא נזק משני. במקרה כזה, דרך המלך היא הגשת תביעה נגזרת, וכאשר יוטב נזקה של החברה ויעלה שווי מניותיה - יוטב גם נזקם של בעלי מניותיה. האבחנה המקובלת בעניין זה היא בין נזק המשותף לכל בעלי המניות (שאז ככלל יש להגיש תביעה נגזרת), לבין נזק ספציפי שנגרם לבעל מניות אחד (או לקבוצת בעלי מניות), השונה מהנזק שנגרם ליתר בעלי המניות, או שהוא אינו תלוי בנזק שנגרם לחברה (שאז ככלל תעמוד לבעל המניות עילת תביעה אישית).

במקרה הנדון, הנזק העיקרי נגרם לחברה. יחד עם זאת, ביהמ"ש סבר כי המקרה נופל לגדר המקרים החריגים בהם יש להכיר בעילת תביעה אישית של בעל מניות בגין נזק שנגרם לו, והכוללים, בין היתר, נזק הנגרם מהפרת חובת תום הלב או חובת ההגינות של בעל מניות, נזק מהפרת החובות ההדדיות של בעלי מניות בחברות הדומות במהותן לשותפות, ונזק הנגרם עקב קיפוח.

נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!

כל המידע הנכלל באתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר. המחברים ומנהלי הבלוג אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.