ביום 15 בדצמבר 2011 פורסמה עמדת רשות ניירות ערך (אגב דיווח פומבי של חברה) בדבר העדר סמכות האורגנים בחברה (לרבות האסיפה הכללית) לסווג בעל מניות המצביע נגד אישור התקשרות החברה עם בעל השליטה בה, כמי שיש לו עניין אישי, בנסיבות בהן בעל המניות מצהיר כי אינו בעל עניין אישי כאמור.
עמדת הרשות ניתנה ביחס להצבעה באסיפה כללית, אשר על סדר יומה החלטה בדבר אישור תנאי כהונה והעסקה של בעל השליטה בחברה ורעייתו, בהתאם להוראות סעיף 275 לחוק החברות. על פי הדיווח אודות תוצאות האסיפה, בעלת מניות בחברה, המחזיקה כ- 40.5% מזכויות ההצבעה בחברה, הודיעה שאין לה עניין אישי בהחלטה. בעל השליטה בחברה ובעלי מניות אחרים סברו שלבעלת המניות האמורה יש עניין אישי, ולפיכך החברה פנתה לקבלת חוות דעת משפטית בנדון.
סיווגה של בעלת המניות האמורה, אשר התנגדה לאישור ההחלטה, כמי שאין לה עניין אישי באישור ההחלטה, משמעו כי לא יתקבל אישור האסיפה הכללית לתנאי הכהונה והעסקה. לעומת זאת, ספירת הקולות בנטרול הצבעתה של בעלת המניות האמורה, על ידי סיווגה כמי שיש לה עניין אישי באישור ההחלטה, יביא לתוצאה לפיה העסקה אושרה לכאורה.
החברה זימנה אסיפה כללית נוספת, אשר על סדר יומה אישור ההתקשרויות, וכן קבלת החלטה בדבר סיווג בעלת המניות האמורה כבעלת עניין אישי בהתקשרויות, על אף הצהרתה לפיה אינה בעלת עניין אישי בהן.
לעמדת הרשות, החברה, ובכלל זה כל האורגנים שלה, אינם רשאים לסווג בעל מניה שהצביע נגד אישורה של עסקת בעלי שליטה כמי שיש לו עניין אישי באישורה, וזאת בניגוד לעמדתו של בעל המניות. הרשות סבורה כי לפרשנות הנותנת תוקף לאופן פעולה כאמור אין אחיזה בהוראות הדין, היא חוטאת לתכלית חוק החברות וההסדר הקבוע בו לאופן אישור התקשרויות עם בעל שליטה, והיא עומדת בסתירה לפסיקה הקיימת בנושא.
ככל שהחברה סבורה כי לבעל מניה יש עניין אישי שלילי (היינו, שיקולים מהותיים ששוקל בעל מניות, הזרים לעצם החזקת המניות על ידו, המניעים אותו לפעול לטרפוד העסקה, וזאת בשונה מהאופן בו היה מצביע אלמלא אותם שיקולים זרים), עליה הנטל להוכיח זאת, באמצעות ההליכים הקבועים בסעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות.
תוצאה זו עולה בקנה אחד עם החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים בעניין גולדפון בע"מ נ' ב' יאיר בע"מ, לפיה חברה רשאית לסווג בעל מניה שהצביע נגד עסקה כמי שיש לו עניין אישי רק ככל שהעניין האישי גלוי על פניו, ובלבד שבעל המניה אינו מתנגד לסיווג האמור. אם בעל המניה התנגד לסיווגו כמי שיש לו עניין אישי, הנטל על החברה להוכיח את עניינו האישי בטרפוד העסקה, באמצעות פניה לערכאות על פי סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות.
עצם קיומו של עניין אישי שלילי לבעל המניות, אשר הדירקטוריון ובעלי השליטה טוענים לו ואשר בעל המניות מכחיש התקיימותו, הינו מחלוקת עובדתית בעיקרה, המצריכה חקירה ראייתית וכלים דיוניים, שאינם מנת חלקה של האסיפה הכללית, והעומדים בהתאם להוראות הדין לביהמ"ש לבדו.
העניין דלעיל הובא לדיון בפני המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וביום 10 בינואר 2012 התקבלה הכרעתו בנושא (ה"פ 44660-12-11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ ואח'). למסקנות פסה"ד הנ"ל, ראה פוסט שפורסם בחודש ינואר 2012 בשם "ביהמ"ש קובע את גבולות סמכותו של בעל שליטה לסווג בעל מניות מיעוט כבעל עניין אישי".
עמדת הרשות ניתנה ביחס להצבעה באסיפה כללית, אשר על סדר יומה החלטה בדבר אישור תנאי כהונה והעסקה של בעל השליטה בחברה ורעייתו, בהתאם להוראות סעיף 275 לחוק החברות. על פי הדיווח אודות תוצאות האסיפה, בעלת מניות בחברה, המחזיקה כ- 40.5% מזכויות ההצבעה בחברה, הודיעה שאין לה עניין אישי בהחלטה. בעל השליטה בחברה ובעלי מניות אחרים סברו שלבעלת המניות האמורה יש עניין אישי, ולפיכך החברה פנתה לקבלת חוות דעת משפטית בנדון.
סיווגה של בעלת המניות האמורה, אשר התנגדה לאישור ההחלטה, כמי שאין לה עניין אישי באישור ההחלטה, משמעו כי לא יתקבל אישור האסיפה הכללית לתנאי הכהונה והעסקה. לעומת זאת, ספירת הקולות בנטרול הצבעתה של בעלת המניות האמורה, על ידי סיווגה כמי שיש לה עניין אישי באישור ההחלטה, יביא לתוצאה לפיה העסקה אושרה לכאורה.
החברה זימנה אסיפה כללית נוספת, אשר על סדר יומה אישור ההתקשרויות, וכן קבלת החלטה בדבר סיווג בעלת המניות האמורה כבעלת עניין אישי בהתקשרויות, על אף הצהרתה לפיה אינה בעלת עניין אישי בהן.
לעמדת הרשות, החברה, ובכלל זה כל האורגנים שלה, אינם רשאים לסווג בעל מניה שהצביע נגד אישורה של עסקת בעלי שליטה כמי שיש לו עניין אישי באישורה, וזאת בניגוד לעמדתו של בעל המניות. הרשות סבורה כי לפרשנות הנותנת תוקף לאופן פעולה כאמור אין אחיזה בהוראות הדין, היא חוטאת לתכלית חוק החברות וההסדר הקבוע בו לאופן אישור התקשרויות עם בעל שליטה, והיא עומדת בסתירה לפסיקה הקיימת בנושא.
ככל שהחברה סבורה כי לבעל מניה יש עניין אישי שלילי (היינו, שיקולים מהותיים ששוקל בעל מניות, הזרים לעצם החזקת המניות על ידו, המניעים אותו לפעול לטרפוד העסקה, וזאת בשונה מהאופן בו היה מצביע אלמלא אותם שיקולים זרים), עליה הנטל להוכיח זאת, באמצעות ההליכים הקבועים בסעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות.
תוצאה זו עולה בקנה אחד עם החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים בעניין גולדפון בע"מ נ' ב' יאיר בע"מ, לפיה חברה רשאית לסווג בעל מניה שהצביע נגד עסקה כמי שיש לו עניין אישי רק ככל שהעניין האישי גלוי על פניו, ובלבד שבעל המניה אינו מתנגד לסיווג האמור. אם בעל המניה התנגד לסיווגו כמי שיש לו עניין אישי, הנטל על החברה להוכיח את עניינו האישי בטרפוד העסקה, באמצעות פניה לערכאות על פי סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות.
עצם קיומו של עניין אישי שלילי לבעל המניות, אשר הדירקטוריון ובעלי השליטה טוענים לו ואשר בעל המניות מכחיש התקיימותו, הינו מחלוקת עובדתית בעיקרה, המצריכה חקירה ראייתית וכלים דיוניים, שאינם מנת חלקה של האסיפה הכללית, והעומדים בהתאם להוראות הדין לביהמ"ש לבדו.
העניין דלעיל הובא לדיון בפני המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וביום 10 בינואר 2012 התקבלה הכרעתו בנושא (ה"פ 44660-12-11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ ואח'). למסקנות פסה"ד הנ"ל, ראה פוסט שפורסם בחודש ינואר 2012 בשם "ביהמ"ש קובע את גבולות סמכותו של בעל שליטה לסווג בעל מניות מיעוט כבעל עניין אישי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה