מאז יישום התקינה החשבונאית הבינלאומית, התקן הרלוונטי להכרה ולמדידת מכשירים פיננסיים הינו תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה (IAS 39). מטרת התקן הינה לקבוע כללים להכרה ולמדידה של נכסים פיננסיים, התחייבויות פיננסיות וחוזים מסוימים לרכישה או למכירה של פריטים לא פיננסיים.
במסגרת השינויים והשיפורים התמידיים החלים בתקינה החשבונאית הבינלאומית, פורסם בחודש נובמבר 2009 תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9: מכשירים פיננסיים (IFRS 9), אשר הינו הנדבך הראשון (מתוך שלושה) בהחלפתו של IAS 39, החל בשלב זה רק על הנכסים הפיננסיים שבתחולת IAS 39.
תקן IFRS 9 ייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2013, וניתן ליישמו ביישום מוקדם החל משנת 2009. יצוין כי, בחודש אוגוסט 2011, פרסם המוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות טיוטה להערות הציבור, המציעה לדחות את מועד התחילה של IFRS 9 לתקופות שנתיות המתחילות ב-1 בינואר 2015, תוך אפשרות לאימוץ מוקדם.
בהתאם להוראות IAS 39, נכסים פיננסיים יסווגו וימדדו בארבע קטגוריות: נכסים פיננסיים בשווי הוגן דרך רווח והפסד; הלוואות וחייבים; נכסים פיננסיים מוחזקים לפדיון; והקטגוריה המהווה את ברירת המחדל - נכסים פיננסיים זמינים למכירה. שיוך לקבוצת ברירת המחדל אינו דורש יעוד כלשהו. נכס פיננסי זמין למכירה נמדד על פי שוויו ההוגן, והשינויים בשווי ההוגן נזקפים לרווח הכולל האחר OCI - Other Comprehensive Income (שבו נרשמים כל אותם סעיפים תוצאתיים שאינם נכללים בדוח רווח והפסד) ולא לרווח והפסד. הפסדים מירידת ערך של נכס פיננסי זמין למכירה מוכרים במסגרת הרווח והפסד.
על מנת לפשט את ריבוי האפשרויות הקיימות ב-IAS 39, קובע התקן החדש, IFRS 9, כי נכסים פיננסיים יסווגו בשתי קטגוריות בלבד: עלות מופחתת או שווי הוגן, וזאת בהתאם למודל העסקי של החברה ולמאפייני הנכס הפיננסי. אם החברה מחזיקה בנכס הפיננסי לשם גביית תזרימי המזומנים החוזיים שלו, ועל פי התנאים החוזיים של הנכס הפיננסי התשלומים מהווים קרן וריבית בלבד, ויבוצעו בתאריכים קבועים מראש, אזי הנכס הפיננסי יימדד לפי עלות מופחתת. בכל מקרה אחר - הנכס יימדד לפי שוויו ההוגן.
המשמעות של הוראות אלה הינה שכל נכס פיננסי הוני יימדד על פי שוויו ההוגן. על פי תקן IFRS 9, חברות רשאיות לייעד לצמיתות את השינויים בשווי ההוגן של נכסים פיננסיים הוניים, כך שייזקפו לקרן הון, במסגרת הרווח הכולל האחר (FVTOCI)*. שינויים אלה לא ייזקפו לעולם לרווח והפסד, וחברות אף רשאיות שלא לזקוף אותם לעודפים בעת מימוש ההשקעה.
הייעוד ל- FVTOCI לפי תקן IFRS 9 יבוצע כדלקמן: ביחס לנכסים פיננסיים הוניים הקיימים במועד האימוץ לראשונה של התקן - במועד היישום לראשונה של התקן; וביחס לנכסים פיננסיים הוניים שיירכשו לאחר מועד היישום לראשונה של התקן - במועד ההכרה לראשונה בנכס הפיננסי ההוני.
מן האמור לעיל ניתן להבין, כי אימוץ מוקדם של תקן IFRS 9 מאפשר לחברה לזקוף שינויים בשוויי ההוגן של נכסים פיננסיים הוניים, ובכללם הפסדים מירידת ערך, לרווח הכולל האחר, וזאת מבלי שיועברו לעולם לרווח והפסד, אפשרות שלא הייתה קיימת ב-IAS 39.
בחודש יוני 2011, חברה שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בת"א, פנתה בפנייה מקדמית לרשות ניירות ערך בנושא אופן היישום המוקדם של תקן IFRS 9. בפנייתה הודיעה החברה על כוונתה לאמץ את תקן IFRS 9 באימוץ מוקדם בדוחות הרבעון השני של שנת 2011, תוך ייעוד רטרואקטיבי של נכס פיננסי הוני (השקעה במניות חברה מוחזקת), שהיה מוצג כזמין למכירה תחת IAS 39, ל- FVTOCI (שינויים בשווי הוגן לרווח הכולל האחר). זקיפת השינויים בערך ההשקעה, לרבות הפער השלילי שהיה קיים נכון למועד הפנייה, לרווח הכולל האחר, משמעה כי הסכומים שייזקפו לרווח הכולל האחר לא יוכרו כהפסד ולא יסווגו בשום שלב לרווח והפסד, גם לא בעת מכירת המניות.
הפנייה מתייחסת לשתי סוגיות, לגביהן הוראות תקן IFRS 9 אינן חד משמעיות:
* התקן קובע כי היישום לראשונה יבוצע ב"תחילת תקופת הדיווח" - כאשר חברה מיישמת את התקן לראשונה בתקופת ביניים שאיננה הרבעון הראשון, מהו מועד היישום לראשונה? האם תחילת הרבעון בו התקן מיושם לראשונה או תחילת השנה?
* האם בעת אימוץ לראשונה של התקן ניתן לייעד נכס פיננסי באופן רטרואקטיבי, וזאת מבלי שנעשה ייעוד אקטיבי של הנכס במועד היישום לראשונה? היינו, אם מועד היישום לראשונה הינו 1 בינואר 2011, האם ניתן לבצע ייעוד רטרואקטיבי של הנכס הפיננסי במהלך שנת 2011, אף אם לא בוצע ייעוד אקטיבי של הנכס הפיננסי ואישורו במוסדות החברה ב- 1 בינואר 2011.
עמדת הרשות בסוגיה הראשונה היתה כי "תחילת תקופת דיווח" לעניין אימוץ מוקדם של תקן IFRS 9 הינה תחילת שנת הדיווח בלבד, היות שהתקינה הבינלאומית מתייחסת במקרים רבים לתקופת הדיווח כתקופה המצטברת ולא תקופת הביניים השוטפת. במסגרת עמדתה ציינה הרשות, בין היתר, כי כאשר תקני ה- IFRS מאפשרים בחירה בין חלופות שונות, אשר אחת מהן עשויה להיות עדיפה לחברה מטעמים שונים, לרבות הערך המוסף העשוי לנבוע לה ממתכונת המדידה ו/או ההצגה, יש להימנע מתועלתנות ביישום כללי חשבונאות, באופן שיש בו פוטנציאל פגיעה בעקרונות בסיס של דיווח כספי. לעמדת הרשות, לא דין מקרה בו קיימת הוראה מפורשת בתקינה המאפשרת בחירה בין חלופות כדין מקרה בו לא קיימת הוראה כאמור. במקרה האחרון, יש לצמצם את היכולת הפרשנית של התקינה ולהעדיף גישה פרשנית מצמצמת על פני גישה מרחיבה.
לגבי הסוגיה השנייה, טענה החברה, כי ניתן לבצע ייעוד רטרואקטיבי של הנכס במועד האימוץ לראשונה של התקן, ולא נדרשת החלטת ייעוד פוזיטיבית במועד היישום לראשונה, אלא החלטה כאמור יכולה להתקבל בכל מועד מתחילת התקופה בה יושם לראשונה התקן ועד למועד אישור הדוחות הכספיים לאותה תקופה. טענה זו מתבססת בעיקר על עמדת משרדי רואי החשבון בחו"ל, על פרשנות לדברי ההסבר של התקן, מכלול הנסיבות שהובילו לפרסום התקן ועל העדר דרישה מפורשת בתקן כי את פעולת הייעוד יש לבצע במועד היישום לראשונה (אם כי מצוין כי על הייעוד להיעשות בהתחשב בעובדות ובנסיבות הקיימות למועד היישום לראשונה).
עמדת הרשות, לעומת זאת, המתבססת על בחינת תכליתו ולשונו של התקן, עקרונות ה- IFRS והוראות תקנים נוספים, הינה כי תקן IFRS 9 אינו מאפשר ייעוד רטרואקטיבי. ייעוד רטרואקטיבי משמעו בחירה במדיניות חשבונאית לאחר שתוצאות העסקה נושא המדיניות התבררו, תוך שימוש ב"חוכמה בדיעבד". לשיטת הרשות, עקרון בסיסי בתקני ה- IFRS הוא דיווח על בסיס אד-הוק, מבלי שלמועד הדיווח תהיה השפעה על אופי הדיווח, והימנעות משיקוף אירועים כתוצאה משימוש בחוכמה בדיעבד. השימוש בחוכמה בדיעבד צריך שיהיה מצומצם, אם בכלל, ולהיעשות רק בהתייחס למצבי אין ברירה, אשר הוכרו והותרו מפורשות במסגרת התקינה.
במסגרת תשובתה התייחסה הרשות, בין היתר, למידת מחויבותה לעמדות של פירמות ראיית החשבון הבינלאומיות. הרשות ציינה כי לפירמות אלו תפקיד משמעותי בעולם ה- IFRS. אולם, עצם קיומן של עמדות מקצועיות של ה- BIG 4 אינו לכשעצמו נימוק מספק לקבלתן על ידי הרגולטור. הניתוח שמבוצע על ידי הרגולטור עשוי לעיתים להוביל למסקנה השונה מזו של ה- BIG 4. העמדות המקצועיות שהובעו על ידי פירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם אינן מבוססות על ניסיון מעשי, וזאת מאחר שמדובר בתקן שטרם אומץ במרבית מדינות העולם המיישמות IFRS. בנסיבות כאמור, בהן עוסקים בשאלת אימוץ מוקדם של תקן הנעדר פרקטיקה יישומית, קיים מקום חשוב גם לשיקולי מדיניות של הרגולטור.
לנוכח זאת, הרשות לא קיבלה את עמדת החברה בשתי הסוגיות וקבעה כי:
* אימוץ מוקדם של תקן IFRS 9 אפשרי רק בהתייחס לתקופות שנתיות, ואין אפשרות לקבוע את מועד היישום לראשונה של התקן בתחילת רבעון שאיננו הרבעון הראשון.
* לא ניתן לבצע ייעוד רטרואקטיבי בנסיבות המתוארות, והחלטת הייעוד צריכה להתקבל הלכה למעשה במועד היישום לראשונה.
כלומר, חברה המבקשת לאמץ אימוץ מוקדם את תקן IFRS 9 במהלך שנת 2011, נדרשת לקבל החלטת ייעוד פוזיטיבית עד לא יאוחר מיום 1 בינואר 2011. מכיוון שהחברה לא ביצעה כל הליך ייעוד עד לתאריך האמור, תוכל החברה להציג את הנכס הפיננסי כ- FVTOCIלכל המוקדם בשנת 2012, ובלבד שהחלטת הייעוד תתקבל עד ליום 1 בינואר 2012.
המשמעות המעשית של החלטת הרשות הינה כי במסגרת הדוחות הכספיים לשנת 2011 יהיה על החברה להכיר בהפסדים מירידת ערך בגין השקעתה במניות החברה המוחזקת שנוצרו בשנת 2011, ברווח והפסד. אם עמדת החברה היתה מתקבלת, הרי שהיא יכלה לבטל במסגרת דוחות הרבעון השני את ההפסדים מירידת ערך ההשקעה האמורה, בהם הכירה בשנת 2011 בהתאם להוראות IAS39, ולהעבירם להון.
* Fair Value Through Other Comprehensive Income
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה