יום רביעי, 3 ביוני 2015

דגשים עדכניים ביחס לתחולת הגנת כלל שיקול הדעת העסקי

לאחרונה (24 במאי 2015), התקבלה החלטה על ידי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כבוד השופטת רות רונן) בתיק תנ"ג 13663-03-14 ניומן נ' פיננסיטק בע"מ ("החברה") ואח' ("ההחלטה"), העוסקת, בין היתר, בשאלות שונות הנוגעות לתחולת הגנת כלל שיקול הדעת העסקי.

תמצית העובדות הרלוונטיות
המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת ("הבקשה") בשמה של החברה נגד דירקטורים בחברה בתקופות שונות ("המשיבים"). עניינה של הבקשה בטענה, לפיה המשיבים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה, כאשר נמנעו מלממש נכסים ששועבדו לטובת החברה לצורך פירעון הלוואות שלא נפרעו לחברה במועד. זאת, למרות שהשעבודים נועדו להבטיח את הפירעון, ולמרות שהערכות שווי הנכסים המשועבדים העידו על רווחים אפשריים לחברה ממימושם.


המשיבים כפרו בטענות המבקש, וטענו כי על החלטותיהם השונות חל כלל שיקול הדעת העסקי, ולכן בית המשפט מנוע מלבחון אותן לגופן. כן נטען שגם לגופו של ענין מדובר בהחלטות סבירות, שהתקבלו במועדים הרלוונטיים בהתאם למצב הדברים כפי שהיה בכל מועד ומועד.

בית המשפט קיבל את הבקשה לאישור התביעה כנגזרת (כאשר לגבי חלק מהמשיבים, התקבלה הבקשה ביחס לאחד מהשעבודים). להלן אציג את תמצית עיקרי החלטת בית המשפט בחלק מהסוגיות אשר נדונו במסגרת ההחלטה (ההדגשות אינן במקור): 


העדר פניה מוקדמת לחברה
המבקש הגיש בקשה נגד שתי קבוצות דירקטורים. סיפור המעשה ועילות התביעה ביחס לשתי הקבוצות הינם דומים. קבוצת הדירקטורים "הראשונה" טענה, בין היתר, כי במועד הגשת הבקשה, הם כבר לא כיהנו בדירקטוריון החברה, ולכן לא היתה מניעה שהדירקטורים המכהנים (קבוצת הדירקטורים "השנייה") יחליטו בשם החברה להגיש תביעה נגדם. לטענתם, דין הבקשה להידחות, מאחר שהמבקש לא הקדים ופנה לחברה בבקשה שהתביעה תוגש מטעמה.

הוראות החוק הרלוונטיות: סעיף 194(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות") קובע כי מי שמעוניין להגיש תביעה נגזרת, יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תביעה. עם זאת, סעיף 194(ד) לחוק החברות מסייג הוראה זו, בקובעו כי מי שמעוניין להגיש תביעה נגזרת אינו חייב לפנות בדרישה מוקדמת כאמור, בין היתר, אם לאורגן החברה המוסמך להחליט על הגשת התביעה, יש עניין אישי בהחלטה, ואם האורגן מורכב מכמה יחידים - למחצית או יותר מיחידי האורגן יש עניין אישי בהחלטה.

במקרה הנדון, בית המשפט סבר כי לדירקטורים המכהנים בחברה, שהם האורגן המוסמך להחליט בשמה האם להגיש תביעה, יש ענין אישי ביחס להגשת תביעה אפשרית נגד קבוצת הדירקטורים "הראשונה". לדעת בית המשפט, לקבוצת הדירקטורים ה"שנייה" היה קושי גדול להחליט כי על החברה לתבוע את הקבוצה ה"ראשונה", בלא שקביעה כזו תשליך על זכות התביעה של החברה גם נגדם. בית המשפט מדגיש כי אין הכרח כי עילת התביעה נגד שתי הקבוצות תהיה זהה, כדי לייתר את הצורך בפנייה מוקדמת לחברה ביחס לקבוצת הנתבעים שאיננה שולטת היום בחברה. ניתן לראות את הדירקטורים השולטים בחברה כבעלי ענין אישי בהחלטה, אם ישנו יסוד סביר להניח כי ההחלטה לתבוע את הדירקטורים שאינם שולטים עוד בחברה, תיצור חשיפה משמעותית גם לדירקטוריון הנוכחי.

תחולתו של כלל שיקול הדעת העסקי בהיעדר החלטה פוזיטיבית
על פי כלל שיקול הדעת העסקי, בתביעה נגד דירקטור בטענה כי הפר את חובת הזהירות, בין במעשה ובין במחדל, תעמוד לדירקטור חזקה כי פעולתו היתה תקינה, כל עוד נהג בתום-לב, לא היה נגוע בניגוד עניינים בהקשר הרלוונטי, והפעולה ננקטה באופן מיודע, כלומר לאחר דיון ועיון בנתונים ובשיקולים הרלוונטיים. חזקת התקינות קובעת כי הפעולה לא תיבחן לגופה על ידי בית המשפט.

על פי ההחלטה, במקרה הנדון, המבקש לא העלה כל טענה לגבי חוסר תום לב של הדירקטורים, ואף לא טען כי ההחלטות שהתקבלו על ידיהם ביחס למימוש השעבודים, התקבלו כאשר הדירקטורים היו במצב של ניגוד עניינים. הטענה העיקרית של המבקש ביחס לתחולת הכלל של שיקול הדעת העסקי, היתה כי לא התקבלה במקרה הנדון החלטה מיודעת. המבקש גם טען כי הכלל לא יחול מקום בו מדובר בהעדר החלטה, אלא רק במקום בו התקבלה החלטה מודעת להימנע מפעולה.

בית המשפט קבע כי לצורך קבלת החלטה עסקית שתוגן על ידי כלל שיקול הדעת העסקי ושבית המשפט יימנע מלהתערב בה, יש לוודא קודם כל כי קיימת החלטה. כלל שיקול הדעת העסקי לא יחול במקרה של מחדל של דירקטורים מלפעול, אלא אם כן מדובר במחדל שנובע מהחלטה מודעת שלא לפעול, החלטה שהיא תולדה של הפעלת שיקול הדעת של הדירקטורים. אם דירקטוריון החברה לא קיבל החלטה ולא הפעיל כל שיקול דעת, ממילא אין הצדקה שפעולותיו יחסו תחת כלל שיקול הדעת העסקי.

בחינת סבירות תהליך קבלת ההחלטה
מעבר לדרישה לקיומה של החלטה פוזיטיבית, יש לוודא - לצורך החלת הכלל, כי מדובר בהחלטה שהתקבלה לאחר דיון שנסמך על תהליך מסודר של קבלת החלטה, ובהתבסס על מידע שעמד לנגד עיני הדירקטורים.

לעמדת בית המשפט, החלת סטנדרט של סבירות ביחס לתהליך קבלת ההחלטה, אין פירושה כי בית המשפט מתערב בהחלטה לגופה. בית המשפט צריך לבחון כי התקיים תהליך מסודר, בהתאם לקריטריונים שבית המשפט קובע לכך. בית המשפט צריך לוודא כי בפני הדירקטורים שקיבלו את ההחלטה אכן עמד כל המידע הרלוונטי שנדרש ושניתן היה להשיגו באופן סביר לצורך קבלת ההחלטה, וזאת בהתאם לטיבה של ההחלטה ומכלול הנסיבות הרלוונטיות

כאשר בית המשפט קובע כי התהליך התנהל כראוי, קרי בהתאם לקריטריונים האובייקטיביים שבית המשפט עיצב, הוא לא יוסיף ויבחן את ההחלטה שהתקבלה לגופה במבחנים של סבירות, אלא ייתן לה להנות מחזקת התקינות הנובעת מהחלת כלל שיקול הדעת העסקי.

העובדה שככלל, בנושאים אחרים, דירקטוריון החברה ניהל דיונים מסודרים והחברה קיימה ממשל תאגידי תקין, אינה מעלה ואינה מורידה. כדי לבחון את הבקשה, יש לבחון את ההחלטה נושא הבקשה. 

הכרעת בית המשפט בשאלת דיוּת המידע שעמד לרשות הדירקטוריון לצורך קבלת החלטתו
בית המשפט מוסמך לבחון בכלים אובייקטיביים מהו המידע המהותי הנדרש לקבלת החלטה מהסוג האמור בתנאים בהם התקבלה, לבחון מהו המידע שהיה נגיש לדירקטורים באופן סביר, ולוודא שמידע זה אכן עמד לנגד עיני הדירקטורים לצורך קבלת ההחלטה.

בחינת כמות המידע שעמד לרשות הדירקטורים לצורך קבלת החלטתם, והשאלה האם די היה במידע זה לצורך קבלת ההחלטה, צריכות להיבחן לאור מכלול הנסיבות הרלוונטיות. בין היתר, יש לבחון בהקשר זה את הקושי היחסי בקבלת מידע נוסף, העלות של תהליך הבירור לצורך קבלת מידע נוסף, ההשלכה האפשרית של המידע הנוסף על ההחלטה, מהותיות הנושא שאליו מתייחסת ההחלטה (כך, ככל שמדובר בנושא בעל משמעות כלכלית קטנה יותר - יפחת הצורך בקבלת מידע יקר נוסף ולהיפך), לוחות הזמנים לקבלת החלטה וכיו"ב שיקולים.

אין לשלול את האפשרות, לפיה החלטה של דירקטוריון לקבל החלטה עסקית על יסוד מידע או נתונים חסרים, עשויה אף היא להנות מהגנת הכלל של שיקול הדעת העסקי. יש להבחין בין מצב בו הדירקטוריון קיבל החלטה כאשר חסַר לו מידע, כתוצאה מוויתור מודע על מידע זה לאור נסיבות כאלה או אחרות שהדירקטוריון היה מודע להן, לבין מחדל רשלני ולא מודע, שכתוצאה ממנו נמנע מהדירקטוריון מידע הנחוץ לשם קבלת החלטתו (בית המשפט הבהיר, כי סוגיה זו אינה מתעוררת במקרה הנדון, וכי יהיה מקום לבחנה לעומק בעתיד).

האופן הראוי לתיעוד דיוני הדירקטוריון כתנאי לתחולת הגנת כלל שיקול הדעת העסקי
מבחינה ראייתית, בחינת השאלה מה היה המידע שעמד בפני הדירקטוריון, האם הדירקטוריון בחן את המידע וקיבל החלטה מושכלת על סמך מידע זה - נעשית קודם כל על סמך מסמכים המשקפים את תהליך קבלת ההחלטות בדירקטוריון, ובעיקר הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון על נספחיהם. פרוטוקולים אלה אמורים לשקף באופן שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת את תהליך קבלת ההחלטה על ידי הדירקטוריון על כל שלביו.

פרוטוקול מפורט המשקף תהליך מושכל של קבלת החלטות, תוך פירוט מכלול המידע שעמד בפני הדירקטורים לצורך קבלת החלטתם, עשוי להקל במידה רבה על דירקטוריון המבקש לבסס את טענותיו על כלל שיקול הדעת העסקי.

בית המשפט מאזכר בהחלטה את פסק הדין בעניין Disney, במסגרתו התייחס בית המשפט העליון בדלאוור ל"אפשרות הטובה ביותר" ביחס לישיבת הדירקטוריון של Disney, הכוללת מצב בו כל חברי הדירקטוריון מקבלים מסמך המתאר את הנושא לדיון (באותו מקרה - הסכם העסקה של הנשיא המיועד); מסמך שנערך על ידי מומחה לשכר המתאר את כל האפשרויות השונות והסכום שהנשיא המיועד יקבל בכל אחת מהן; תוכן המסמך מוסבר בישיבת הדירקטוריון, בין על ידי המומחה שערך אותו או על ידי חבר ועדה בעל ידע בתחום; המסמך מצורף כנספח לפרוטוקול ומשמש בסיס לדיונים בדירקטוריון ולהחלטתו. 

בית המשפט מבהיר כי הוא מוצא לנכון להדגיש את הדברים, כדי להבהיר לחברות שיבקשו בעתיד לקבל החלטה בדירקטוריון שלהן ולהבטיח במידה רבה של ודאות כי ההחלטה תוגן על ידי כלל שיקול הדעת העסקי, תוך הימנעות ממחלוקות ביחס להיקף המידע שעמד לרשות הדירקטורים והמועד בו הוא הועמד לרשותם - איך עליהן לפעול. כאשר קיימים מסמכים מפורשים המעידים על המידע שעל יסודו התקבלה החלטת הדירקטוריון, ובהנחה שמדובר במידע מסַפק לצורך קבלת ההחלטה, כאשר בית המשפט יכול לעקוב אחרי תהליך קבלת ההחלטה במלואו, יכולה החברה להבטיח את עצמה במידה רבה של ודאות מפני טענות שיעלו בהמשך ביחס להחלטות שהיא קיבלה.

פרוטוקול מפורט של ישיבת הדירקטוריון אינו הדרך היחידה להוכיח את היקפו של המידע שעמד בפני הדירקטוריון ואת תהליך קבלת ההחלטות שלו. אין לשלול מהחברה ומהדירקטורים את האפשרות להוכיח גם באמצעות ראיות פחות "חזקות" מה היה המידע שעמד בפני מקבלי ההחלטה וביחס לתהליך קבלת ההחלטה על ידיהם. ראיות כאלה יכולות לכלול הקלטה של הדיון, או אף עדויות של דירקטורים או של עדים אחרים ביחס לתהליך קבלת ההחלטות בדירקטוריון (במובחן משיחות שניהלו הדירקטורים בינם לבין עצמם או עם ההנהלה) וביחס למידע ולהנחות שעמדו לנגד עיני הדירקטורים בעת קבלתה של ההחלטה. יחד עם זאת, הראיות הללו צריכות להתייחס לנושאים שעלו, נדונו ונבחנו במסגרת ישיבת הדירקטוריון. ראיות ביחס ל"שיחות מסדרון" של הדירקטורים, להנחות שהנחו אותם, להערכות פרטיות שלהם, למחשבות שהיו בלבם - כל אלה אינן ראיות רלוונטיות לצורך בחינת השאלה האם ניתן להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי על ההחלטה.

הסטנדרט שיש להחיל על החלטה שכלל שיקול הדעת העסקי אינו חל עליה מטעמים של העדר תהליך נאות של קבלת החלטה
בית המשפט קבע כי במקרה בו נשללת הגנת כלל שיקול הדעת העסקי לא מטעמים של הפרת חובת אמון ופעולה בניגוד עניינים, אלא מטעמים של העדרו של תהליך נאות של קבלת החלטה, על המשיבים להוכיח כי ההחלטה שהם קיבלו היתה החלטה סבירה (ולא החלטה העומדת בסטנדרט המחמיר יותר של הגינות מלאה), כאשר שאלת הסבירות תיבחן בהתאם לנסיבות ולמידע שהיה יכול להיות בפני הדירקטורים במועד קבלת ההחלטה.

האמור לעיל מהווה סקירה חלקית ולא ממצה של ההחלטה, ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלה ו/או לבחינת ההשלכות הנגזרות מכוחה.

לקישור לנוסח המלא של ההחלטה, לחץ כאן.

נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל! 
כל המידע הנכלל באתר ובניוזלטר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, אינו מיועד לענות על הצרכים הייחודיים של כל יחיד או ישות, ואינו בגדר חוות דעת מכל סוג שהוא או המלצה או ייעוץ משפטי או ייעוץ אחר. בנוסף, המידע האמור מהווה סקירה תמציתית ולא מלאה של העדכון הרלוונטי, ואינו מתייחס לכל הנושאים וההיבטים הנדונים בו, ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו ולבחינת מכלול ההשלכות הנגזרות מכוחו. אין ודאות בדבר עדכניות המידע ביום בו הוא מתקבל או כי המידע ימשיך להיות עדכני ונכון גם בעתיד. מנהלי האתר ו/או המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי בכל הקשור לפרסום דלעיל. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני נקיטת כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר או בניוזלטר. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלוונטיות, עושה זאת על אחריותו בלבד.

אין תגובות: