לאחרונה ניתנו שני פסקי דין, אשר עסקו במבחני החלוקה הקבועים בסעיף 302 לחוק החברות:
מבחן יכולת הפירעון
מבחן יכולת הפירעון
בפסק הדין פר"ק (מרכז) 28130-02-13 אופטיטקס בע"מ נ' רשות המסים ואח' (ביהמ"ש המחוזי מרכז, כב' השופט ארנון, מרץ 2013) דן בית המשפט בבקשה לאישור חלוקת דיבידנד שאינה מקיימת את מבחן הרווח. בית המשפט נעתר לבקשה, לאחר שקבע כי החלוקה המבוקשת עומדת במבחן יכולת הפירעון.
במסגרת הדיון, קבע בית המשפט, בין היתר, כי בפסיקת בתי המשפט נקבע כי "מבחן יכולת הפירעון" הינו מבחן כלכלי רחב המשתרע מעבר למבחנים מאזניים וכולל אף "מבחן נזילות" המחייב גם בחינה של תזרים המזומנים של החברה, על מנת להסיר חשש שמא חברה המבקשת להפחית את הונה ולבצע, באישור ביהמ"ש, חלוקה שאינה מקיימת את "מבחן הרווח" - תהפוך לחדלת פירעון.
בית המשפט הוסיף כי הפסיקה מציינת כי מבחן יכולת הפירעון, בהיותו מבחן הצופה פני עתיד, איננו מבחן דטרמניסטי, ואין הוא דורש וודאות מוחלטת כי החלוקה המבוקשת לא תגרום לסיכול התחייבות כלשהי של החברה. מבחן זה הינו מבחן הסתברותי, הבוחן את קיומו (או העדרו) של חשש סביר לאי קיום התחייבויותיה של חברה כתוצאה מביצוע חלוקה שאינה מקיימת את מבחן הרווח הקבוע בחוק החברות. כן נקבע בפסיקה כי מן הראוי שביהמ"ש יתבסס על מדדים כלכליים ועסקיים לעניין מצב החברה, תוך שהוא מביא בחשבון גם את האינטרס של נושיה.
מבחן הרווח
בפסק הדין תנ"ג 38472-06-10 חברת שוחט רבינוביץ, רואי חשבון נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ ("החברה") ואח' (ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, כב' השופטת נד"ב, מאי 2013) דן בית המשפט בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ולאישור תביעה נגזרת, שהוגשה בשם מחזיקי אג"ח של החברה.
במסגרת הבקשה צוין, בין היתר, כי לחברה ישנה חברה בת בבעלות מלאה העוסקת בחיפושי גז ("החברה המוחזקת"), וכי דירקטוריון החברה החליט לחלק את מניות החברה המוחזקת ("המניות המחולקות") לבעלי המניות של החברה ("חלוקת הדיבידנד בעין").
טענות הצדדים
לטענת המבקשת, חלוקת הדיבידנד בעין מהווה חלוקה אסורה, מאחר שאינה עומדת במבחן הרווח (לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי קיום מבחן יכולת הפירעון). המבקשת טענה, בין היתר, כי סכום הרווחים הראויים לחלוקה על פי הדוחות הכספיים האחרונים נמוך משווי המניות המחולקות (הנגזר ממחיר המניה במסגרת הצעה לציבור של מניות החברה המוחזקת, אשר בוצעה במקביל לחלוקת הדיבידנד בעין). לעומתה, טענה החברה, כי לענין מבחן הרווח, יש לבדוק את הערך הפנקסני של המניות המחולקות, ולא את שוויין, וכי סכום הרווחים הראויים לחלוקה כאמור גבוה מהערך הפנקסני של המניות המחולקות, ולכן החלוקה עומדת במבחן הרווח, והינה חלוקה מותרת.
עמדת רשות ניירות ערך ("הרשות")
בית המשפט הורה לרשות להמציא עמדתה בשאלה שבמחלוקת, דהיינו, כיצד יש לקבוע את סכום הדיבידנד בעין לצורך חלוקה לפי חוק החברות, האם לפי שווי מאזני או לפי השווי הריאלי ביום החלוקה?
על פי פסק הדין, עמדת הרשות בשאלה האמורה הינה כי בבחינת מבחן הרווח בקשר לחלוקת דיבידנד בעין בחברה, ניתן להתייחס לסכום החלוקה על פי ערכו הפנקסני של הנכס המחולק בדוחות הכספיים.
כאשר מדובר בדיבידנד בעין, בחינה תכליתית של סכום הדיבידנד מובילה למסקנה כי כאשר בוחנים את מבחן הרווח, ניתן להתייחס לערך הפנקסני של הנכס המחולק בדוחות הכספיים האחרונים, ולא לשוויו ההוגן, שכן ערכו הפנקסני הוא זה שהשפיע על היווצרותם או הפחתתם של העודפים, וכפועל יוצא על ההון העצמי עליו הסתמכו הנושים. כל רווח או הפסד הנובע מעלייה או ירידה בערכו של הנכס, שייך לבעלי המניות של החברה.
השוואת סכום הדיבידנד לפי שוויו ההוגן של הנכס המחולק, ליתרת העודפים על פי הדוחות הכספיים האחרונים (מקום בו הנכס המחולק לא נמדד ולא מוצג בדוחות הכספיים האחרונים בשוויו ההוגן, כך שיתרת העודפים אינה כוללת את הרווח בגין ההפרש שבין השווי ההוגן של הנכס המחולק לבין ערכו הפנקסני בדוחות הכספיים), אינה מתיישבת עם תכלית מבחני החלוקה ויוצרת חוסר סימטריה בין שני צידי המשוואה אותה יצר המחוקק. אילו רצה המחוקק כי סכום הדיבידנד יבחן בהתאם לשוויו ההוגן של הנכס המחולק, היה דואג לסימטריה בבסיס המדידה של הצד השני של המשוואה, באופן שגם העודפים יחושבו תוך הבאה בחשבון של הרווח הגלום בשווי ההוגן של הנכס המחולק אל מול ערכו הפנקסני.
כאשר מחולק נכס שאינו במזומן, שנשלט על ידי אותם צדדים לפני ואחרי החלוקה, קיימות שתי חלופות ליישום הטיפול החשבונאי במדידת התחייבות לחלוקת דיבידנד בעין. האחת היא ליישם את שיטת הערך הפנקסני, לפיה בסיס המדידה של ההתחייבות לחלוקה הינו ערכם הפנקסני של הנכסים המחולקים. בהתאם לשיטה זו, יתרת העודפים תקטן לאחר מועד ההכרזה בגובה הערך בספרים של הנכסים המחולקים. השנייה, ליישם את שיטת השווי ההוגן לפי IFRIC17 (פרשנות 17 של הוועדה לפרשנויות של דיווח כספי בינלאומי בדבר חלוקה לבעלים של נכסים שאינם במזומן). מבחינה כלכלית, חלוקת דיבידנד בעין שקולה למכירת הנכס וחלוקת תמורתו במזומן. במקרה כזה, תכיר החברה ברווח בגובה ההפרש בין שוויו ההוגן של הנכס לבין ערכו הפנקסני, יתרת העודפים תגדל ברווח שהוכר, וניתן יהיה, בכפוף למבחני החלוקה, לחלק דיבידנד במזומן בגובה יתרת העודפים לפני ההכרה ברווח בתוספת הרווח שהוכר בגין המכירה.
כאשר מדובר בדיבידנד בעין, בחינה תכליתית של סכום הדיבידנד מובילה למסקנה כי כאשר בוחנים את מבחן הרווח, ניתן להתייחס לערך הפנקסני של הנכס המחולק בדוחות הכספיים האחרונים, ולא לשוויו ההוגן, שכן ערכו הפנקסני הוא זה שהשפיע על היווצרותם או הפחתתם של העודפים, וכפועל יוצא על ההון העצמי עליו הסתמכו הנושים. כל רווח או הפסד הנובע מעלייה או ירידה בערכו של הנכס, שייך לבעלי המניות של החברה.
השוואת סכום הדיבידנד לפי שוויו ההוגן של הנכס המחולק, ליתרת העודפים על פי הדוחות הכספיים האחרונים (מקום בו הנכס המחולק לא נמדד ולא מוצג בדוחות הכספיים האחרונים בשוויו ההוגן, כך שיתרת העודפים אינה כוללת את הרווח בגין ההפרש שבין השווי ההוגן של הנכס המחולק לבין ערכו הפנקסני בדוחות הכספיים), אינה מתיישבת עם תכלית מבחני החלוקה ויוצרת חוסר סימטריה בין שני צידי המשוואה אותה יצר המחוקק. אילו רצה המחוקק כי סכום הדיבידנד יבחן בהתאם לשוויו ההוגן של הנכס המחולק, היה דואג לסימטריה בבסיס המדידה של הצד השני של המשוואה, באופן שגם העודפים יחושבו תוך הבאה בחשבון של הרווח הגלום בשווי ההוגן של הנכס המחולק אל מול ערכו הפנקסני.
כאשר מחולק נכס שאינו במזומן, שנשלט על ידי אותם צדדים לפני ואחרי החלוקה, קיימות שתי חלופות ליישום הטיפול החשבונאי במדידת התחייבות לחלוקת דיבידנד בעין. האחת היא ליישם את שיטת הערך הפנקסני, לפיה בסיס המדידה של ההתחייבות לחלוקה הינו ערכם הפנקסני של הנכסים המחולקים. בהתאם לשיטה זו, יתרת העודפים תקטן לאחר מועד ההכרזה בגובה הערך בספרים של הנכסים המחולקים. השנייה, ליישם את שיטת השווי ההוגן לפי IFRIC17 (פרשנות 17 של הוועדה לפרשנויות של דיווח כספי בינלאומי בדבר חלוקה לבעלים של נכסים שאינם במזומן). מבחינה כלכלית, חלוקת דיבידנד בעין שקולה למכירת הנכס וחלוקת תמורתו במזומן. במקרה כזה, תכיר החברה ברווח בגובה ההפרש בין שוויו ההוגן של הנכס לבין ערכו הפנקסני, יתרת העודפים תגדל ברווח שהוכר, וניתן יהיה, בכפוף למבחני החלוקה, לחלק דיבידנד במזומן בגובה יתרת העודפים לפני ההכרה ברווח בתוספת הרווח שהוכר בגין המכירה.
הכרעה
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי החלוקה עמדה במבחן הרווח. בית המשפט קבע, בין היתר, כי דרך הבחינה של קיום מבחן הרווח המוצעת על ידי המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם כללי החשבונאות המקובלים. בחינת נכס המחולק כדיבידנד לפי שווי הוגן, בעוד שיתרת העודפים נמדדת על פי השווי הפנקסני, יוצרת אסימטריה בין שני חלקי המאזן.
נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!
כל המידע הנכלל באתר ובניוזלטר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, אינו מיועד לענות על הצרכים הייחודיים של כל יחיד או ישות, ואינו בגדר חוות דעת מכל סוג שהוא או המלצה או ייעוץ משפטי או ייעוץ אחר. בנוסף, המידע האמור מהווה סקירה תמציתית ולא מלאה של העדכון הרלוונטי ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו ולבחינת מכלול ההשלכות הנגזרות מכוחו. אין ודאות בדבר עדכניות המידע ביום בו הוא מתקבל או כי המידע ימשיך להיות עדכני ונכון גם בעתיד. מנהלי האתר ו/או המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי בכל הקשור לפרסום דלעיל. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני נקיטת כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר או בניוזלטר.
כל המידע הנכלל באתר ובניוזלטר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, אינו מיועד לענות על הצרכים הייחודיים של כל יחיד או ישות, ואינו בגדר חוות דעת מכל סוג שהוא או המלצה או ייעוץ משפטי או ייעוץ אחר. בנוסף, המידע האמור מהווה סקירה תמציתית ולא מלאה של העדכון הרלוונטי ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו ולבחינת מכלול ההשלכות הנגזרות מכוחו. אין ודאות בדבר עדכניות המידע ביום בו הוא מתקבל או כי המידע ימשיך להיות עדכני ונכון גם בעתיד. מנהלי האתר ו/או המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי בכל הקשור לפרסום דלעיל. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני נקיטת כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר או בניוזלטר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה