מועד התגבשותה של זכות סירוב ראשונה

רשומה זו תעסוק בפסק הדין שניתן בת.א. 1518-05 דנקנר השקעות בע"מ נ' בני דרור מושב שיתופי להתיישבות בע"מ (בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו).

 

באותו מקרה דובר בחברה משותפת, אשר מניותיה הוחזקו, בחלקים שווים, על ידי התובעת והנתבעת. תקנון החברה המשותפת קבע, בין היתר, כי במקרה שבו אחד מבעלי המניות בחברה יבקש למכור את מניותיו לצד שלישי, תהיה לכל אחד מבעלי המניות האחרים זכות סירוב ראשונה לרכישת מניותיו של האחר, בתנאים זהים לאלה שיוצעו על ידי רוכש בתום לב ובתמורה. 

 

הנתבעת התקשרה בשלוש עסקאות (חליפיות) למכירת מניותיה בחברה המשותפת (שתיים מהעסקאות היו עם אותו גורם אך במחירים שונים, והעסקה השלישית היתה עם גורם אחר ובמחיר שונה). כל העסקאות הותנו בתנאי מתלה - קבלת אישור המוסדות המוסמכים של הנתבעת לעסקה. התובעת הביעה את רצונה לממש את זכות הסירוב הראשונה הנתונה לה ביחס למכירת המניות כאמור, וזאת החל מהרגע שנודע לה על התקשרות הנתבעת בהסכם הראשון למכירת מניותיה בחברה המשותפת ולאורך כל ההתקשרויות הנוספות.

 

במסגרת התביעה נדונה השאלה ביחס לאיזו עסקה (מבין שלוש העסקאות) התגבשה זכות הסירוב הראשונה של התובעת, ומהו המחיר הקובע שעליו הוסכם בין הנתבעת לצד שלישי עבור המניות, אשר מחייב את התובעת והנתבעת במסגרת הסדר זכות הסירוב הראשונה.

 

להלן עיקרי החלטת בית המשפט:

 

מהותה של זכות הסירוב

זכות סירוב ראשונה היא דרך לגיטימית לסייג בתקנונה של חברה את זכותו של בעל מניות להעביר את מניותיו. משמעות זכות הסירוב היא שבעל מניות החפץ למכור את מניותיו (המציע), מחויב להציען תחילה לבעלי המניות האחרים בחברה (הניצעים), באותו מחיר שהצליח לקבל בשוק החופשי ואשר בו הסכים המציע בתום לב למכור את מניותיו לצד שלישי. משהתקשר המציע בהסכם עם צד שלישי למכירת מניותיו במחיר שעליו הוסכם ביניהם, חובה על המציע להציע את המניות לבעל זכות הסירוב במחיר המוסכם, ואם הניצע מסכים לרכוש את המניות במחיר זה, אין המציע יכול לחזור בו מן ההצעה. מעת שהניצע מסכים להצעה, משתכלל חוזה תקף ומחייב בינו לבין המציע, שלפיו הניצע רוכש את המניות במחיר שבו היה המציע מוכן למוכרן לצד השלישי. תכליתה של זכות הסירוב, בראש וראשונה, היא שלא לכפות על בעלי המניות הנותרים בחברה שותף עסקי שאינם חפצים בו. 

 

תוקפה של עסקת המכר הראשונה

בעסקה הראשונה (שבה הוסכם על מכירת המניות תמורת 3.2 מיליון ש"ח בנוסף לנטילת מחצית מחובות החברה) לא בא זכרה של זכות הסירוב הראשונה, ולא ניתנה הודעה לתובעת בדבר קיום עסקת המכר. הנתבעת והצד השלישי עמו התקשרה בעסקת המכר הראשונה, טענו כי תנאי להפעלת זכות הסירוב הראשונה הוא משלוח הודעה בכתב לתובעת על רצונה של הנתבעת למכור את המניות ומחירן, ומאחר שהודעה כזו לא נשלחה, לא קמה לתובעת זכות להפעיל את זכות הסירוב הראשונה.

בית המשפט דחה את הטענה, בקובעו כי ההודעה שבכתב נועדה להבטיח שהמידע יגיע לבעל זכות הסירוב, ואין באי מתן ההודעה כדי לפגום בזכותו של בעל זכות הסירוב לממש את זכותו מקום שנתקיימו התנאים המהותיים להפעלתה. עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר שהתנאי המתלה לכניסת העסקה לתוקף לא התקיים (העסקה לא אושרה על ידי האסיפה הכללית של הנתבעת), אזי העסקה בטלה, ומשכך לא קמה זכותה של התובעת למימוש זכות הסירוב ביחס לעסקה.

תוקפה של עסקת המכר השניה
העסקה השניה (שבה התמורה עבור המניות עמדה על 6 מיליון ש"ח בנוסף לנטילת מחצית מחובות החברה) כללה אף היא תנאי מתלה של אישור המוסדות המוסמכים של הנתבעת. הנתבעת הודיעה לתובעת על חתימת העסקה, והתובעת מצידה הודיעה לנתבעת על מימוש זכות הסירוב הראשונה ביחס לעסקת המכר האמורה. לאחר מכן, התכנסו מוסדות הנתבעת ואישרו את העסקה תוך שינוי לוחות הזמנים לתשלום התמורה. הנתבעת הודיעה לצד השלישי על האישור בכפוף לשינוי התנאים, והצד השלישי השיב לה כי מרגע שהתובעת מימשה את זכות הסירוב הראשונה, הרי שהיא נכנסה לנעליו כצד לעסקת המכר, וההחלטה אם לאמץ את העסקה בתנאיה המתוקנים אם לאו - נתונה בידיה. התובעת החליטה לאמץ את העסקה בתנאיה המתוקנים, ואף העבירה את יתרת התמורה בגין המניות כמתחייב מתנאי התשלום המתוקנים. הנתבעת לא קיבלה את עמדת הצד השלישי, והודיעה לו כי מאחר שלא פעל בהתאם לתנאי התשלום המתוקנים, ההסכם עמו בטל. בנסיבות אלו, לגישתה, בוטלה האפשרות של התובעת להפעיל את זכות הסירוב בנוגע לעסקת המכר השניה.

בית המשפט דחה את עמדת הנתבעת וקבע כי עמדת הצד השלישי משקפת את המצב המשפטי לאשורו ואת האופן שבו היה על הנתבעת לנהוג בנסיבות המקרה. כאשר התובעת הודיעה כי היא מעוניינת לממש את זכות הסירוב במחיר הנקוב בעסקת המכר השניה, ומשאישרה האסיפה הכללית את ההסכם בכפוף לשינוי כאמור, היה על הנתבעת לפנות לתובעת כדי שזו תודיע אם היא עומדת על מימוש זכות הסירוב גם בהינתן השינוי בתנאי תשלום התמורה. המסקנה המתבקשת הינה כי התובעת מימשה כדין את זכות הסירוב בהתייחס לעסקת המכר השניה.

האם עסקת המכר השלישית מהווה גרם הפרת חוזה?

לאחר שהתובעת מימשה את זכות הסירוב ביחס לעסקת המכר השניה, הודיעה הנתבעת לתובעת כי המניות יימכרו לגורם אחר במחיר של 7.15 מיליון ש"ח, וכי לתובעת נתונה זכות סירוב ראשונה לרכוש את המניות במחיר זה. התובעת הודיעה על הפעלת זכות הסירוב ביחס לעסקת המכר השלישית, למרות שלעמדתה כבר הפעילה כדין את זכות הסירוב הנתונה לה לרכישת המניות. בנוסף, התובעת הפקידה בנאמנות את יתרת התמורה בגין המניות (מעבר לסך שהופקד על ידה עם הפעלת זכות הסירוב בהתייחס לעסקת המכר השניה).

 

במצב דברים זה עלתה השאלה האם התקשרות הגורם האחר בהסכם עם הנתבעת, ביודעו שעל פי התקנון קיימת לתובעת זכות סירוב ראשונה וכי התובעת טוענת כי מימשה זכות זו כדין (הגם שהנתבעת טוענת אחרת), מהווה גרם הפרת חוזה.

 

בית המשפט קבע כי הגורם האחר היה מודע היטב לעובדת קיומו של הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת ולכך שהוא נתון להכרעת בית המשפט במסגרת תביעה תלויה ועומדת שהוגשה על ידי התובעת; בנוסף, הגורם האחר לא פנה לתובעת כדי לברר עמה את טענותיה, ולא נטען כי ביצע בדיקה ובחינה מצידו (בעצמו או על ידי עו"ד מטעמו) של המצב טרם התקשרותו בהסכם עם הנתבעת. בית המשפט קבע כי התנהלות זו היא לכל הפחות בגדר "עצימת עיניים" ביחס לאפשרות שבהתקשרותו עם הנתבעת יגרום הגורם האחר לכך שהנתבעת תפר את זכות הסירוב הנתונה לתובעת מכוח התקנון. לאור זאת, קבע בית המשפט כי הגורם האחר עוול כלפי התובעת בגרם הפרת חוזה, וחייב את הנתבעת ואת הגורם האחר, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את יתרת התמורה.

 

להלן קישור לנוסח המלא של פסק הדין.

נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!

כל המידע הנכלל באתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. בנוסף, האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של העדכון הרלוונטי ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת הנוסח המלא שלו. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר. המחברים ומנהלי הבלוג אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.