יום שלישי, 12 ביוני 2012

מבחן יכולת הפרעון בחברה ללא פעילות העומדת לפני הכנסת פעילות חדשה

 
רשות ניירות ערך הגישה לאחרונה את עמדתה, במסגרת הליך משפטי (ת"א 3963-04-12 בי. ג'י. איי השקעות (1961) בע"מ נ' כלל פיננסים נאמנויות (2007) בע"מ, בפני המחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בת"א), ביחס לאופן יישום מבחן יכולת הפרעון, מקום בו חברה, המבקשת לבצע חלוקת דיבידנד אשר אינה עומדת במבחן הרווח, הינה חסרת פעילות משמעותית, ואף ללא תכניות עסקיות קונקרטיות.

במרכז העמדה ניצבת השאלה מהו נטל ההוכחה המוטל על חברה בדבר עמידה במבחן יכולת הפרעון, שעה שהחברה מבססת את יכולת הפרעון שלה על מצבה התזרימי בעת הגשת הבקשה, וכאשר בכוונתה להכניס פעילות עסקית חדשה לחברה בעתיד הקרוב, וזאת בטרם ניתן לצפות כיצד פעילות עסקית זו תשפיע על יכולת החברה לפרוע את חובותיה בטווח הארוך יותר.

להלן תמצית עמדתה העקרונית של הרשות בסוגיה דלעיל:
  1. סעיף 302 לחוק החברות קובע כי מבחן יכולת הפירעון אינו מאפשר חלוקה אם "...קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד פרעונן". מכאן, אף אם החלוקה המבוקשת אינה מביאה את החברה לגירעון מיידי, השאלה אם החלוקה מעמידה את נושי החברה בסיכון ביחס לפירעון חובותיה בעתיד, נגזרת מהסביבה העסקית ומגורמי הסיכון בהם ולאורם פועלת החברה. לשון אחר, הגם שהחלוקה משפיעה על הון החברה באופן מיידי ונבחנת בהווה, שאלת העמידה ביכולת הפרעון נגזרת מהפעילות העתידית של החברה והסיכונים הכרוכים בה, בבחינה הצופה פני עתיד. 
  2. מצד אחד, ניתן לטעון, כי כאשר אין לחברה פעילות עסקית משמעותית (ביחס להיקף נכסיה) ותכניות עסקיות קונקרטיות, כלל לא ניתן לבצע חלוקה, שכן לא ניתן ליישם את מבחן יכולת הפירעון בתנאי אי ודאות שכאלה. עם זאת, ניתן לחשוב על נסיבות במסגרתן חלוקה בתנאי אי ודאות כאמור, עדיין אינה צפויה לפגוע ביכולת הפרעון של החברה, והדבר תלוי, בין היתר, בגודל קופת המזומנים של החברה, גובה החוב לנושים ומועדי פרעונו, והיקף החלוקה המתוכננת
  3. מנגד, ניתן לטעון, כי בהעדר פעילות ותכניות עסקיות קונקרטיות, אין מקום לשקלל סיכון שעשוי לנבוע לחברה מפעילות עסקית עתידית, ולמעשה מבחן יכולת הפרעון צריך לבחון בעיקר את מצב הדברים במועד החלוקה. 
  4. דומה כי תוצאה לפיה לא ניתן לחלק דיבידנד עד אשר יוחלט על ידי החברה על הזרמת פעילות חדשה לחברה, הינה תוצאה בלתי סבירה. זאת, מאחר שתוצאה זו מחייבת, בפועל, את הנהלת החברה לרכוש פעילות, אף אם השעה אינה נכונה לעשות כן ו/או אף אם ההשקעה אינה מיטבית, או לחלופין לבחור בדרך של פירוק החברה, שאם לא כן המזומנים יוותרו "כלואים" בחברה, וזאת בשעה שבמצב הנתון סך התחייבויותיה נמוך מנכסיה אף לאחר החלוקה המבוקשת.
  5. הרשות סבורה כי על חברה המבקשת לבצע חלוקת דיבידנד באישור בית המשפט, שעה שאין לה פעילות עסקית מהותית ותכניות עסקיות קונקרטיות, להרים נטל כבד במיוחד כדי להוכיח את עמידתה במבחן יכולת הפרעון. נטל זה כבד יותר, ככל שהיחס בין התחייבויות החברה לנכסיה קרוב יותר לאחד.
להלן קישור לנוסח המלא של עמדת הרשות, כפי שפורסם באתר רשות ניירות ערך.

נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!
כל המידע הנכלל באתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. בנוסף, האמור לעיל מהווה סקירה תמציתית ולא ממצה של עמדת הרשות ולפיכך אינו מהווה תחליף לקריאת נוסחה המלא. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר. המחברים ומנהלי הבלוג אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.

אין תגובות: