אתמול ניתן פסק דין (ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות תגמולים בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ ואח') על ידי ביהמ"ש העליון בערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שלא לאשר תובענה שהגישו המערערים נגד בעלי שליטה ונושאי משרה באלסינט בע"מ ("אלסינט"), כתובענה ייצוגית.
התובענה נסבה על טענות לקיפוח בעלי מניות המיעוט באלסינט. לטענת התובעים, הנתבעים הפכו את אלסינט מחברה פעילה בתחום ההדמיה הרפואית לקופת מזומנים, אשר אותה חילקו ביניהם תוך קיפוח בעלי מניות מקרב הציבור. הקיפוח, לטענת התובעים, התבטא, בין היתר, בהימנעות מחלוקת דיבידנד לאחר מכירת פעילות אלסינט בתחום ההדמיה הרפואית; במכירת השליטה באלסינט תמורת פרמיית שליטה חריגה בגובהה, מבלי שהובטח כי רוכשת השליטה תעמוד מאחורי המצגים לכאורה בדבר כוונה לבצע הצעת רכש; וברכישת נכסים מחברות בנות של רוכשת השליטה במחיר מופקע.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור והחזיר את ההליך לביהמ"ש המחוזי, על מנת שידון בו כתובענה ייצוגית.
במסגרת פסק הדין הנ"ל התייחס ביהמ"ש העליון, בין היתר, למבחן "ההגינות המלאה". בהקשר זה קבע ביהמ"ש, כי בתביעה להסרת קיפוח אין חובה להוכיח, בשלב הראשון, כי נגרם לתובעים נזק. הנטל המוטל על התובעים הוא להוכיח, באופן לכאורי, קיומו של קיפוח, ואם עמדו התובעים בנטל זה, עובר נטל ההוכחה לשכמם של הנתבעים. במסגרת מבחן "ההגינות המלאה", מועבר נטל ההוכחה אל הנתבעים, ועליהם לשכנע את ביהמ"ש בדבר ההגינות המלאה של פעולתם. הגינותה המלאה של העסקה נשמרת, כאשר מסוגלים בעלי השליטה להוכיח את תוצאותיה השוויוניות של פעולתם, ביחס למכלול בעלי המניות.
ההקפדה מצד ביהמ"ש עם בעלי השליטה באה לידי ביטוי גם בהפעלת ביקורת ברמה של בדיקה זהירה. הטעם לכך נעוץ בחשש שדירקטוריון החברה יפעל תוך ראיית עניינו של בעל השליטה לנגד עיניו, חלף קידום האינטרס של החברה כשלעצמה. במצב דברים זה, יתכן שלא יתקיים מו"מ של ממש בין בעל השליטה לחברה, שיהיה בו כדי לתת ביטוי ומענה של ממש לאינטרסים של בעלי מניות המיעוט. בהתחשב בכך, נקבע כי מוטל על בעלי מניות המיעוט-התובעים נטל קל בלבד של הוכחה לכאורית לקיומו של קיפוח, ואילו בעל השליטה הוא שנושא בנטל להוכיח את הגינותה המלאה של העסקה, קרי כי הליך אישור העסקה היה תקין וכי המחיר ששולם בעבור הנכסים שנרכשו היה הולם.
ביהמ"ש סבר כי המערערים הצביעו על מספר נתונים (הנוגעים לעסקאות, אשר ביחס אליהן, בין היתר, נטענה טענת הקיפוח), שיש בהם כדי לעורר חשש בדבר קיפוח המיעוט, וקבע כי די בסימני שאלה אלה, בצירוף העובדה שהעסקאות הנ"ל לא אושרו באסיפת בעלי מניות, על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל שכם המשיבים.
ביחס לשאלה האם הימנעות מחלוקת דיבידנד מהווה קיפוח, קבע ביהמ"ש כי ככלל, הימנעות מחלוקת דיבידנד בחברה מרוויחה אינה טענה שבכוחה לבסס, כשלעצמה, עילת תביעה בגין קיפוח. כך, במיוחד בחברה ציבורית, שבה הצטברותם של רווחים גורמת לעליית שער המניה, ובכוחו של בעל מניות המעוניין לממש את השקעתו, למכור את מניותיו בבורסה. אולם, מבחינה עקרונית, ההחלטה שלא לחלק דיבידנד הינה נסיבה, שבהצטרפה לאירועים אחרים, כגון מכירת שליטה חובלת (מכירת שליטה בתאגיד, כאשר המוכר יודע שרוכש השליטה עלול לגרום נזק לתאגיד) או עסקאות בעלי עניין בלתי הוגנות - עשויות לתמוך בטענת קיפוח.
ביחס לחובות ההתנהגות החלות על דירקטורים בבחינת הערכות שווי, קבע ביהמ"ש כי מצופה מחברי דירקטוריון, ומחברי ועדת ביקורת בפרט, בבואם להתמודד עם הערכות שווי שהינן קריטיות להערכת היותה של עסקה לטובת החברה, להפעיל מידה סבירה של בחינה ובדיקה ביקורתית. עליהם לרדת לעומק הסוגיה, ליטול חלק פעיל בדיון ולהפנות שאלות לרואי החשבון וליועצים המשפטיים.
נהנית מהפוסט? הירשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!
כל המידע הנכלל באתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על הקורא/ת לקבל ייעוץ מקצועי ספציפי לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על הפרסומים באתר. המחברים ומנהלי הבלוג אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה